רוממות אל על תהילים · פרק 119 · פסוק 72

ואם כן על מה אני מפציר כל כך הלא הוא על החכמה למה שהיא מפיך ה' כי טוב לי תורת פיך וכו':

(עא) או יאמר טוב לי כי עוניתי בראשיתי ביסורי עוני למען ע"י יסורין אלמד חקיך:

(עב) ושמא תאמר הלא לאיש כמוך שאתה מפזר נותן לצדקה טוב היה לך אם היית עשיר שבזמן שהיית עני היה לך הכנה לתורה ואם היית עשיר היית מרבה צדקה גם שלא היית לומד כל כך תורה לזה אמר טוב לי כלומר לי שאני נותן צדקה הרבה זכות תורה מאלפי זהב וכסף שהייתי מתן צדקה מרובה והטעם הוא להיות תורת פיך והוא כי אפילו כל מה שתלמיד ותיק מחדש מדעתו הכל נאמר מפיו יתברך בסיני נמצא שכל מה שאני עוסק ומחדש בתורה הכל הוא תורת פיך אך הצדקה גם שמקיים מצות פי ה' עכ"ז בפעולת הצדקה אינו עוסק בדברי פיו יתברך. או יאמר כי הנה אמרו רז"ל על פסוק ואני בעניי הכינותי לבית אלהי כו' שפירושו ע"י התפרנסי כעני בפת ותרדין וכיוצא גנזתי כל הבא בידי אלפי זהב וכסף והנה התענה ענוי רב ולא שוה לו כי קצף עליו כ' על שמנעו מעניי עמו ולא רצה שיבנה בממון ההוא ב"ה נמצא הלך ענויו חנם. אמר טוב לי כי עניתי שאם בא הועיל לי לב"ה יועיל לי למען אלמד חקיך שהוא הכנה רבה כנודע ואיני מצר על שנתחלף לי תועלת העינוי מאצור כעפר בצר לבנין כי אדרבא טוב לי תורת פיך שאקנה בענוי מאלפי זהב וכסף שהכינותי לעשות בהם אשר זמותי: