רוממות אל על תהילים · פרק 42 · פסוק 2

והן אלה דברי חלק הגופים לפניו ית' כאיל תערוג כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי בשנת בצורת יצמאו כל החיות ותלכנה אצל האיל חסיד שבכולם שיבקש רחמים עליהם והוא חופר בקרקע ונועץ קרנו וגועה והקב"ה שומע קולו ובוקע מים לפניו. ונבוא אל הענין אומרים עם בני ישראל אשר בגלות החיל הזה לפניו ית' הנה אני כח החומר לא אדע ערך מעלת דבקותך המושג בבקר בהיכלך כאשר נפשי יודעת מאד והנה יקרנה כמקרה האיל כי גם שהוא גם הוא שותה כיתר חיות כי גם הוא היה צחה צמא ועכ"ז כל ישעו וכל חפץ הוא להטיב את החיות הקרובים אליו ובאים לבקש מלפניו כי על כן לא יעשה דבר עד בואנה אליו הנה כמשל הזה הוא מה שנפשי משתוקקת להראות לפניך בבית מקדשך וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים שכל ישעו וכל חפץ להיטיב לזולת כן נפשי תערוג אליך לא בעצם למענה רק להיטיב לי.