אם למקרא · שמות · פרק 3 · פסוק 1

אל הר האלהים חרבה. מאמונות הקבלה שיהיו קצת בני אדם דומים זה לזה בשרשם וטבעם וגם מקריהם החיצונים יהיו שוים זה לזה, ואולי הוא הנרצה בש"ס במליצת בן גילו, וראה פ' וישלח מ"ש על יוסף ויאסף אל עמיו — וראיתי להעיר על דמיון נפלא בין מרע"ה ואליהו, כי שניהם נגלה אליו ה' בחורב, ושניהם נשארו מ' יום בלא אכילה ושתיה, ושניהם נסתלקו מהחיים במקום אחד, ושניהם לא נודעה קבורתם, וכאלה עוד רבים כאשר ירגיש הקורא, באופן שלא יכול להתאפק רד"ק לכתוב ולומר כי מעלתו היתה קרובה למעלת משה רבינו, ראה אם חכם מקובל היה מדבר באופן אחר. ולדעתי זאת היתה סבה לכותבי האונגליון לספר שמשה ואליה נראו על ההר לישוע רבם, והאצילו עליו מהודם, וזה ג"כ הטעם, שבזהר, שניהם משה ואליהו לבדם, יורדים ללמד סודות התורה, ובא זה ולמד על זה, כי ראשוני הנוצרים ירדו לפרדס וקצצו בנטיעות, וכל למודיהם אינם כ"א קבלה משובשת כאשר העיר זאת לפנים בעל כלימת הגוים, וגם אנחנו רמזנו על זה פעמים במה שעבר.