אם למקרא · בראשית · פרק 1 · פסוק 31

וירא אלהים את כל וגו' והנה טוב מאד. ראיתי בספר נוצרי אחד חכם, טוב טעם למה נכתב בכל יום וירא אלהים כי טוב וכן בסוף הימים וירא וגו' את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ומה ענין ההטבה הזאת, וכתב ז"ל אין ספק שהאל יתעלה שש ומתפאר מההרגל שנתן בנבראים להתהלך על פי הסדר הנפלא הנמשך מהתקשרות כל הנבראים לבצע מעשהו ית' ולהשיג תכלית כוונתו, והוא ברצונו הקדוש מקיים ומאשר זה הסדר הנפלא — והקיום והאישור הנתן מאתו יתברך לזה הסדר המתמיד הוא חק ומשפט שלא יופר ע"כ. והיוצא מדבריו שבאומרו וירא וגו' כי טוב, חק שם במאמרו ית' לבלתי יושבת הסדר ההוא, נמצא כי הטוב הוא בעצמו הסדר והמשפט. — ויונעם בזה אומרם ז"ל אין טוב אלא תורה והיא הסדר הרוחני כמו שחקי הטבע הם הסדר הגשמי — ובמלת טוב ורע ראיתי לראב"ע (בס' אוצר נחמד ב'.218) שכתב ומלת טוב כלל וכו' והנה טוב כלל ורע חלק וזה רעיון אמתי שרשו בדעות חז"ל הקדמונים תלמודיים ומקובלים, וכן לשון הקדש יסכים על זה שכן ברכה לשון תוספת וכן קללה לשון חסרון — וכן צדקה בל' תורה זכות והוא חבור מל' צדקו יחדיו- וכן חטא לשון חסרון, וגם חז"ל אמרו למה לא נאמר טוב בשני מפני שהיה בו מחלוקת הרי שלדעתם טוב כלל, בדברי ראב"ע וכן רע נראה שהוא לשון חלק כדבריו מלשון רועה התרועעה, תרועם וכו' ענין שברון והתחלקות, וגם בזה יובן מ"ש ז"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים ואין הכוונה כל אחד לבדו רק על שניהם יחד אמר דברי אלהים חיים, וראה כמה יסכימו דברי ראב"ע עם אמונות הקבלה, שלדעתם הטוב הוא האחד העליון והוא הכתר וכן בפילוסופיאה הפלוטינית והאפלטונית הטוב הוא האחד למעלה מכל חלוק ופרוד. וכשומע מאחורי הפרגוד אמר הנוצרי (מתי) "למה תקראוני הטוב ואין טוב אלא האב" ובדחז"ל אין טוב אלא הקב"ה.