אם למקרא · במדבר · פרק 14 · פסוק 4

נתנה ראש ונשובה מצרימה. במכילתא די"ח פירשו נתנה ראש עבודה זרה, וכן דרך רבותינו במקומות אחרים, וכן פירשו על ודוד בא עד הראש שבקש לעבוד ע"ז ועיין מה שכתבתי פ' בראשית שכן דרך המינים ובראשם הנוצרים לקרוא לעבודתם, וזה הטעם ששנו לתלמי המלך כדאי' במגלה, ורבותינו הגם שכנראה נטו מדרך הפשט, מצינו בס' נחמיה וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשית עמהם ויקשו ויתנו ראש לשוב לעבודתם במרים ואתה אלוה סליחות וכו' אף כי עשו להם עגל מסכה, וקרוב ונראה שכוונת הכתוב שם לרמוז על ע"ז שאל"כ לא היה אומר ויתנו ראש כאלו עשו זה בפעל, וכפי האמת אם אינו רק כפשוטו שימנו עליהם שוטר ומנהיג לא נהיה כדבר הזה ולא נשמע כמוהו ואיך יאמר ויתנו? הא אין לך לומר אלא שנתכוונו לשום ע"ז ועל זה סמך לו ענין העגל — ויצדק אומרו נתנה ראש על שובם למצרים כי עד עתה היה ארון ברית ה' נוסע לפניהם ואלהי ישראל הולך לפניהם יומם, ואם יפנו אחור לשוב למצרים לא ינהיג אותם עוד, על כן היו צריכים לאל אחר שינהיגם שכן דרך הקדמונים להוליך אלהיהם לפניהם אל כל המקום אשר יפנו שם אחריו ילכו. — ולחנם תמה האברבנאל איככה נואלו שרי ישראל ואת פעל ה' לא הביטו במצרים ובמדבר. כי עם היותם דור דעה ומשיגי המראות הגדולות הכל בבחינת הנבואה לא בבחינת השכל והחכמה האנושית על כן אין לתמוה אם נתפתו אחרי הבלי הגוים ונהפוך כי זו ראיה כי התורה למעלה ממקבליה ולא נתנה לדור ההוא בלבד וכפי המצב והדעות הגוברות באותו פרק כדברי המכחישים.