אם למקרא · דברים · פרק 6 · פסוק 20

כי ישאלך בנך. אין אנו יכולים לומר שבן זה הוא כ"כ קטון בשנים שאינו יודע כלום בדברי התורה — שילד כזה אין בו דעת לשאול, ועוד שמתחלת התחנכו בעניני הדת כבר מודיעים לו מעט מעט כפי שיזדמן ולא יתכן שישאל מה העדות והחקים והמשפטים שאלה כללית הכל בבת אחת כאיש נכרי הבא מארץ רחוקה שלא נסה באלה — ועוד שעל ילד כזה לא תחוש התורה להורותינו כיצד תהיה התשובה, וכנגד זה אם הוא גדול ובן דעת לא נוכל להבין מה זו שאלה, האין ספר תורה פתוח לפניו וזיל קרי בי רב הוא, ועוד הרי מימי ילדותו כבר נודע לו כל זה — ועוד אין להכחיש שמלת אתכם קשה היא ויותר ראוי היה שיאמר אותנו ואם בעלי הדרש פירשוהו איש אשר כברכתו, אנו לא באנו אלא ליישב המקרא על אופניו, ואומר אני שכל הפרשה הזאת על תורה שבעל פה מדברת שלא ישיג אותה הבן הישראלי מתוך הכתוב רק ע"י קבלת אבותיו, והם הם המלמדים אותו דברים שלא נמצאו בכתוב ומפרשים לו המקראות ע"י מה שנמסר להם בפירושם, ועל זה שאל הבן ואומר מה העדות והחקים והמשפטים וגו' ובאו לשונות רבים להורות על ענין אחד לרמוז כי זוהי סבה שנפשו לשאול הגיעה בראותו שישראל נזהרים בדברים שלא פורשו בתורה שבכתב ונראים כמיותרים וזה שאמר בלשון משולש העדות והחקים והמשפטים, ואמר אתכם בדקדוק עצום כי לאבות נמסרה תורה שבע"פ ולא לבנים ומהאבות ילמדוה הבנים מה שא"כ התורה שבכתב שלאבות ובנים גם יחד נמסרה להם וכלם שוים בה, ובפירוש נאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך — ובאה התשובה עבדים היינו לפרעה לכוונה עמוקה והוא שכלל בתשובה זו גם מה שלא שאל הבן ר"ל גם תורה שבכתב, ובזה יעיר לו אזן שכל התורה שבכתב יסודתה במסורת מפה אל פה, שאילו לא, היתה האומה כלה מעידה, כי כבר היה שעבוד מצרים והאותות והמופתים ואחר כן נתינת התורה ע"י משה לא היינו בטוחים שספרי הקדש יצאו מיד מחבריהם בקומתם ובצביונם והרי זו מעין התשובה שהשיב הלל לגר שהיה רוצה ללמוד תורה שבכתב בלבד והוא ע"ה הפך לו האותיות ביום מחר ואמר לו כמו שאתה סומך עלי בזו סמוך גם בזו. — וזהו מה שנאמר בפרעה ובכל ביתו לעינינו שנראה כמיותר — אך לא כפי דברינו, שבא לרמוז כי אנו עדים בדבר, והאומה היא שומרת הדת בכללותה וכל מה שתאמר אליך עשה בין כתוב בין שלא כתוב, וכן נרמזו רבוי האזהרות בתשובה באומרו ויצונו וגו' לעשות את כל החקים האלה, וכן אמר לטוב לנו כל הימים וגו' הכוונה שאלו תורה שבכתב בלבד, לא היתה מספקת לכל צרכי האומה והמקרים ההוים ומתחדשים יום יום כפי השתנות הזמן והמצבים — דרך משל, אסורים היו השבטים לבוא ז"בז, ובתורה נאסרו סתם בלי שום קצבה ורק על פי הקבלה דרשו שלא יהא נוהג אלא בזמן הכבוש — ולולי הקבלה לא היתה התורה לטוב לנו כל הימים, וכנגד זה אם היה מפורש בכתוב שלא יהא נוהג אלא בדור זה היו העם מזלזלים במצוה ולא היה התכלית מושג — ואמר עוד וצדקה תהיה לנו, ושיעור הכתוב כמו הפוך וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו כי נשמור ובאה המליצה כדרך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך — וכן והאמין וגו' ויחשבה לו צדקה והם הדברים הנאמרים באמת על מי שיאמין או יעשה דבר כמעט יותר מחובתו וישלך על ה' יהבו ויאמין בו ואם תסתכל בב' המקומות שזכרנו תראה שכן הוא — ואם על תורה שבכתב ידבר מה זה שאמר וצדקה תהיה וגו' הרי חובה מוטלת על כל ישראל ומפורשים מצותיה — ואם על תושבע"פ, נכון הדבר לומר וצדקה תהיה וגו' לפני ה' אלהינו כי אם נעבור על תורה שבכתב הרי ס"ת מעיד נגדנו — אבל אם נעבור על תושבע"פ מי יכחישנו הרי הדבר תלוי בנו, ובידינו להכריזה או לשתוק ממנה ועל כן לצדקה יחשב כי נשמור לעשות וגו' כאשר צונו.