אם למקרא · בראשית · פרק 49 · פסוק 25

ואת שדי ויברכך. ובמשה הוא אומר מברכת ה' ארצו — ביעקב הוא אומר ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת ובמשה, ממגד שמים מעל ומתהום רבצת תחת — ביעקב ברכת שדים ורחם כנה השמש בלשון שדים והלבנה בלשון רחם כי זה משל נהוג בפי הקדמונים, וכן במשה הוא אומר וממגד תבואת שמש (כנגד שדים) וממגד גרש ירחים (כנגד רחם) — ביעקב, ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד תאות גבעות עולם, ובמשה, ומראש הררי קדם וממגד גבעת עולם, אמר הררי קדם תחת הורי, כי השרש והענין אחד הוא, ואולי נתכוון גם הוא לאבות, וזו ראיה לדברי רבותינו שעשו הורים והרים אחדים, וראשוני הנוצרים שיולדו על ברכי רבותינו ז"ל נהגו לכנות הגדולים והקצינים בשם חדים, Apocalypsc Vl. 14. Esplicat. de l' apocal. par Masset vol. l. p. 177. — ביעקב, תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו, ובמשה, תבואתה לראש וגו', ולקדקוד נזיר אחיו, והדמיונות האלה לראיה כי בזמן משה היתה ברכת יעקב ידועה ושגורה בפי בניו אחריו, שכן דרך האחרונים להשתמש במליצות הראשונים השגורים בפי כל, וכיוצא בזה מצינו בדברי הנביאים.