אם למקרא · בראשית · פרק 49 · פסוק 27

בבקר יאכל עד ולערב וגו'. כלומר תחלה וסוף בתחילת מציאותו וגם בסופה, ומקרא זה הביא לסייעתו חכם איטלקי אחד Ant. Lazz. Moro להוכיח כי הימים דמעשה בראשית אינם כימים שלנו, רק ארוכים מהם ועיין מ"ש בפ' בראשית ומ"ש בתוספותו בסוף הספר ועיין Riv. Contemp. Vol. XXX. fasc. Cll. Clll. ClV. CV. והביא עוד ראיה יפה ונעימה כי לא נאמר ביום שביעי ויהי ערב ויהי בקר, לפי שעדין היום ההוא הולך ומשמש, כי מאותה שעה שבת האל מכל מלאכתו ואצלו ית' עדין הוא יום שבת (וכבר הלכנו הלוך וקרוב למה שכנו רבותינו עולם הבא ועולם האלהי, עולם שכלו שבת, ועיין הדברים בארוכה בספרי טעם לשר על דברת נשמה יתרה, ופירוש האיטלקי מסייעני) אפילו שעברו כמה דורות וממנו תקיש לששת ימי הבריאה שהיו ימים ארוכים, וכמה דורות עברו מערב עד בקר כמו שכבר עברו היום כמה דורות ועדיין יום שבת אצל הקב"ה, גם הביאו אחרים Ricercbe sulla Geolog. Revereto 1821. p. 63. ראיה מקהלת במ"ש דור הולך ודור בא והארץ וגו'.