אם למקרא · דברים · פרק 23 · פסוק 25

כי תבוא בכרם רעך. תמהני על איזה חדשים (כורם פ' כי תצא) שפרצו להם דרך לעצמם ופירשו שעל כל אדם נאמר ולא על הפועל בלבד כדברי רבותינו, והביאו ראיות הסותרות דעתם שאמרו הרי הכתוב אומר לא תחסום שור בדישו והפעל לא יגרע מהשור וכלומר אין צורך, ואני אומר ראשונה שמצינו אזהרות אף שאין צורך, הרי הוא אומר כי תראה שור אויבך או חמורו תועה ולמה נכתב כי תראה את שור אחיך וגו', ואם שונא חייב להחזיר כ"ש אחיך שאינו שונא וכיוצא באלה רבות, ועוד שנית שאם שור שאינו בעל שכל נצטווינו שלא לחסומו מה ענין לבן אדם שגם בהיותו רעב עליו לכבוש את יצרו, ומה נאמנו דברי רבותינו שאמרו שאין צער בעלי חיים באדם מטעם זה עצמו, וזה מחלוקת הצדוקים והפרושים במס' ידים שטענו צדוקים שיהיה אדם חייב בנזקי עבדו כמו שהוא חייב בנזקי שורו, ובצדק השיבו פרושים שזה אינו בן דעת וזה בן דעת למחר אקניטנו וילך וישרוף גדישו של חבירי, ועוד טען הכורם שאם בפועל הכתוב מדבר מה טעם וחרמש לא תניף וגו', אתמהה! ואני אומר שאם בכל אדם הכתוב מדבר מי הביא חרמש או כליך בשדה חבירו וכי בגנב או גזלן דברה תורה שיורד בחרמש לתוך שדה חבירו? הא אין לך לומר אלא במי שבידו חרמש ברשות בעלים לעבוד עבודתו ונתנה תורה שיעור וקטפת מלילות כל שתוכל בידיך רק החרמש שבידיך לא תניפנו לקחת לעצמך, ועתה רואה אני כי גם דעת הכורם גם תשובתינו נכללו במלות קצרות במס' בבא מציעא (צ"ב) וז"ל מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר כי תבוא בכרם רעיך בביאת כל אדם הכתוב מדבר ועל זה אמר רב לא שבק איסי חיי לכל בריה אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא דילמא בסעודתא דעבדו ואכלו (רצו לברוח בזה ממה שתמהנו עליו שאיך ידבר בנכנס שלא ברשות) אמר לי אפילו הכי ניחא ליה לאיניש לאוגר איגורי ונקטפיה לפרדסיה ולא ניתו כ"ע ואכלו ליה.