אם למקרא · שמות · פרק 18 · פסוק 21

אתה תחזה וגו' אנשי חיל. מצינו בכתבי הקדש איש חיל, הן להורות על כח הגוף ומעלתו ואבירות הלב, והן להורות על כח הנפש ומעלתה, ועתה שמע דברי וויכו האיש איטלקי החכם, וז"ל: ״מהכח והאומץ נקראו הגבורים הראשונים בלשון יון אריסוי מאריס שהיה שר המלחמה, ומאלה נפרדו כפל ערי סאטורנייא, היא איטלייא, ובאי קריטא וכאזיא, ושם היו לכהנים מזוייפים ונקראו בשם קוריטי, ע"כ. והיוצא מדבריו כי כח הגופני וכח הרוחני נתייחדו בשנים קדמוניות באיש אחד עצמו, והוא היה ראשון במעלות הגופניות והרוחניות, ומזה תבין מליצות התורה וחז״ל לאין מספר. — מהם אומרם, אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ואומרם על הסנהדרין שיהיו בעלי קומה, בעלי כח וכו', ומהם מה שהסבו הכח שבו נשתכחו גבורי דוד, ויואב, ואבישי וכיוצא בהם לכח וממשלה רוחנית כמו שדרשו על כמה פסוקים יארך זכרונם. — ומהם פירושם על כרתי ופלתי, שכפי הנראה מפשטי הכתובים היו מלומדי מלחמה לשמור את דוד, וחז״ל ברוח מבינתם וידיעתם העמוקה והרחבה בקדמוניות האומות, הרחיבו הוראת המלה להורות ג״כ על ראשי סנהדראות, ודעת רש״י (ברכות ד') שהם אורים ותומים, והפלא כי שם זה כרתי הוא השם עצמו ששמענו יוצא מפי וויכו Vico לשם ולתהלה, ר״ל הכהנים המזויינים, שהיו ככה נקראים אצל הרומיים דהיינו קוריטי.— וחוץ שהמבטא שוה בזה ובזה, גם עניינם אינו רחוק הרחק מאד כי כרתי כפי דעת חז״ל נגזר מכריתה, וקוריטי הרומיי נגזר ממלה אחת שעניינה רומח. — (ולדעתי אמונה זו ר״ל שהכרתי הם ישראל והגדולים שבהם, היה פתח ומקור לטעות Tacito. Storia V. 2. לומר שהיהודים יצאו מאנשי קריטא Creta ולעולם אל יהי כלל זה זז מבין עיניך, שקצת מליצות ואמונות זרות פנימיות היו סבה להטעות האומות על אודותינו (עיין מ״ש פ' ותרא אותו כי טוב הוא. — ועל פטר חמור. — ועל נסוך המים בחג בפ' אמור) ויותר נראה לי לומר שתחלת טעותו של Tacito הוא זה, שפלשתים יצאו מכפתור כמ״ש עליהם שארית אי כפתור, וכפתור היא אי קריטא Creta כדברי החכם Munk על כן אמרו על ישראל שמוצאיתם מקדם מאי קריטא שהם בני הארץ אחר הפלשתים, ונתחלף להם ישראל בפלשתים. — ודע שאין קדמון בארצות יון כעס קריטא עד שיעור שהיו אומרים שיוביס האלוה הגדול קבור שם, וידענו גם כן שגם קודם מלחמת טרוייא היו הגוים הנלחמים זה בזה שולחים לעזרה ולכרות ברית לאנשי קריטא, עיין Pastoret. Hits. (de la Legis. Latun. 651. trad. et.)

ועל הכל רושם הנכר הנשאר כלשוננו הקדוש במליצת איש חיל בין להורות על גבור מלחמה, בין להורות על גבור הכובש את יצרו כדרך שנשאר בלשונותינו VIRTUS בין להורות על כת גופני או רוחני, וכן בלשון יוני אומרים Dinamis כח גם צבא, ובלשון איטלקי קדמון Sforzo כח, וצבא גם כן: ואם תשאלך נפשך למה לא הזכירה ספרי הנבואה המדה הזאת והמעלה הרוחנית שייחסו חז"ל לגבורי דוד וכיוצא, אשיבך, כי אין ספרי הנביאה ודברי הימים לישראל חבור דתיי, וכל הנוגע לדת, רצוני לומר לאמונות ודעות פנימיות לא תדכר כו התורה שבכתב כי איננה רק ספר החיציניות לדת האומה והכללות, ורק התורה שבע״פ או הקבלה היא הפנימיות ואוצר האמונות. ודת הישראלי הפרטי מצד שהוא אדם ועצם רוחני, ובכן כל הנוגע למעלות הרוחניות ולמצב האדם כמדרגת החכמה והקדושה לא תאריך הדבור עליו ופעמים שתשתוק ממנו. — ואם בקשת חבר לאנשים שעליהם יאמרי חז"ל שהיו גבורי הגוף והנפש ו זכור לאברהם ליצחק ולישראל שהיו נביאים וחוזים, ובכל זאת ידברו את האויבים בשער, וכיוצא כזה מצינו אפילו בדורות האמצעיות שעליהם יאמר וויכו (ימי קדם החוזרים) (tempi barbari ritornati) שהאגמונים וגם האפיפיור לנוצרים היו נלחמים בעצמם ויוצאים לפני צבאותם ויש מהם שכתבו שלכן קורא לראשוני הנוצרים הכנסיה הצובאת (Militante) כי באמת היו צובאים בקשת ומגן וצנה, והגיעו לומר שהשתי וערב שלהם הוא דמות החרב Reghellini hist. du Mos. et du Christ. p. 398.