אם למקרא · בראשית · פרק 8 · פסוק 21

את ריח הניחח. הח' שד"ל במשתדל (ד"ג ע"ב) כתב שהתורה דברה בזה כפי מצב שכל אנשי הדור — ושמואל ודוד והנביאים שהפחיתו מעלת הקרבנות ג"כ כפי דעת אנשי דורם דברו, ורצה מזה להוכיח קדמות ספר התורה יעו"ש. ולדעתי לא דקדק כל הצורך, כי הן לו יהי כדבריו שרוח אחרת בפי הנזכרים מהרוח המדברת במליצות התורה ומשפטיה, לא נוכל להוציא מזה שדעת אנשי דורם נשתנה, ונהפוך הוא כי בין ממליצות התורה המפארת ערך הקרבנות, בין ממליצות הנביאים המורידות אותם ממעלתם כדעת הח' שד"ל, הנכון ללמוד הוא שדעת אנשי דורם שוה היה, והעד כי נתאמצו הנביאים לעוקרה, ונהפוך הוא כי מזה יתבאר כי הרבה יותר מדאי היו מחזיקים בקרבנות בימי הנביאים מדורו של משה — ואם איזה דבר נשתנה הוא דעת מורי התורה לפי הנחות הלוצאטו — ולדעתי הלך בזה אחרי ההבל שהמציאו הכופרים בתורה מן השמים, והמאמינים שכל חקיה ומשפטיה אות הזמן נושאים על מצחם, ואם באנו ללקט מספרי הנביאים כל מה שיצא מפיהם לפאר ולרומם הקרבנות, תכבד עלינו המלאכה- ואם כנגד זה לא מצינו בתורה מליצות על הקרבנות אשר תאר להן כתאר מליצות הנביאים, זאת היתה, כי בזמן הנחת הדת עדיין לא היה באפשר להרגיש במה שיטעו בני אדם, בהגדיל מצוה אחת על זולתה ולהחזיק בחלק ממנה יותר מן השיעור, מבלי משים לב על שאר חלקיה כאשר קרה בימי הנביאים, והם ע"ה בראותם כי נטו העם אל קצה האחרון בתועלת הקרבנות וחשבו כי די בהם למצוא חן בעיני אלהים, תפסו במנהגי רופאי הנפש, גם הגופות, שיחתרו להשיב המזג אל הקצה האחר, לבעבור משתי הנטיות ההופכיות תעמוד הנפש או הגוף על מצבה הראוי, וכל זה לא יתכן בעת נתינת התורה.