אם למקרא · ויקרא · פרק 17 · פסוק 14

כי נפש כל בשר דמו וגו'. ראיתי להקראי ר' אליהו בשיצי באדרתו (17) שכתב וז"ל מפסוק וכל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה היה נראה למעט דם דגים וחגבים אך כשאמר במ"א כל דם, ונתן טעם כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לב"י דם כל בשר וגו' ש"מ שנכללו בזה גם דם דגים וחגבים ע"כ, ושתי טעיות טעה — האחת כי באותה פרשה עצמה שכתוב ואומר לב"י דם כל בשר וגו' כתוב בתחלת הענין איש כי יצוד ציד חיה או עוף, ועליו הוא שנאמר כי נפש וגו' — והטעות השני שאין דם דגים וחגבים בכלל דם שהרי משונים הם בטבעם, ואם נק' דם בלשון ב"א, לשתוף השם בלבד הוא שנקרא, על כן אין ראיה מאומרו דם כל בשר שהרי דם דגים וחגבים לא נק' דם — וכגון זה יש לפרש בצמר ופשתים שהעתיקו רז"ל צמר רחלים.

[השמטה: כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. דעת המדקדקים שהוא כמו הפוך נפשו בדמו — ואין צורך — א', שאין הכתוב סובל פי' זה שאם להגיד מהו הדם והדם הוא נושא המאמר היה לו לכתוב כי דם כל בשר דמו בנפשו וממה שכתב כי נפש כל בשר וגו', ראיה כי בא להודיענו מה שהוא בנפש ולא מה שהוא בדם. — ב', ועוד שכבר היה מן הקדמונים מי שאמר שהגוף הוא בנפש ולא להפך (והיא הנפש החיונית) Notre raison seminale contient en elle meme la raison meme de la matiere dont nous avons ete faits ; matiere qu' elle trouve ou qu' elle rend conforme a la nature. Plotin Enncades. ed. Peris. vol. ll. p. 78.]