אם למקרא · שמות · פרק 12 · פסוק 41

כל צבאות ה'. לא ידעתי טעם למה לא נזכר שם ה' צבאות בכל התורה וזה פלא, והנכון שנקרא הקב"ה ה' צבאות על שם ישראל שהם צבאותיו, וא"כ אולי נתחדש שם זה אחר היותנו לעם, וזה הטעם שלא נזכר בכל התורה, כי עד משה לא היו ישראל ראוים להקרא שמו של הקב"ה עליהם — וראב"ע מסייעני, שכתב (תלים נ"ט) צבאות מעלה בשמים, וצבאות למטה בארץ והם ישראל — וחכם אחד נוצרי שבזמנינו Lanci כתב, שה' צבאות ענינו ה' בעל הרחמים, ואולי טעה לחשוב שצבאות עקרו מהארמי צבי שעניינו אהב, ומצאתי שני כתובים באים כאחד להעיד כי ה' צבאות עקרו מצבא, הוא החיל, הא' מ"ש בישעיה י"ג ה' צבאות מפקד צבא מלחמה, והב' כן ירד ה' צבאות לצבא על הר ציון (סי' ל"א ד') וכבר ידוע שזה מנהג הנביא להסמיך מלה אל מלה ולשון נופל על לשון, הרי אם כן נתבאר, ששם צבאות נגזר מצבא ונסמך אליו, וכגון זה מצאנו לישעיה עצמו שיסמיך מלה אחרת לשם אחר משמות הקדש, והוא שם שדי, והוא בסי' י"ג עצמו באומרו כשד משדי יבא, והרי זו כעין ראיה לדעת האומרים ששם שדי נגזר משרד אלא שעוד לי בשם שדי דברים אין כאן מקום להזכירם — ולא אכסה שמצאתי בדברי רבותינו כעין סמך לדברי Lanci ודרשו לשון צבא מעניין רצון, בצבי בלשון ארמי, והוא בחולין פ"ג ד"ס ע"ב במה שאמרו שם, וכל צבאם כל מעשה בראשית בצביונם נבראו, הרי שעשו צבאם מלשון צביון ורצון.