אם למקרא · בראשית · פרק 7 · פסוק 2

מכל הבהמה הטהורה תקח לך ז' וגו'. מהראיות שהתורה קדמונית ונצחית וחלק ממנה נודע ונזהרו בה גם קודם מרע"ה זוהי אחת מהן — ואין ספק שהטהורים והטמאים שבימי משה הן הן הטהורים והטמאים שבימי נח, והסימנים כלם אחד, ולא כן חשב חכם גדול מהאומות אוהבו ומכבדו להרב מנשה בן ישראל והוא גרוציו, שכתב שההבדל בין הטהורים והטמאים שבימי נח הוא ההבדל בין המאוסים והמתועבים בעיני בני אדם ר"ל היעריים, לטובים ולביתיים (De Jurieu Hist. des dogmes p. 99.) וכל זה לרחק הפירוש האמתי שאי אפשר זולתו — ואל זה כיון רש"י שכתב (חולין פ"ז) גבי פרע להם בית השחיטה וז"ל, לפי שבני יעקב שומרי מצות היו דאע"פ שלא נתנה תורה מקובלים היו מאבותיהם.

ומן הבהמה אשר לא טהורה היא וגו'. חז"ל אמרו עקם הכתוב ח' אותיות וכו' שלא להוציא דבר מגונה, ומעין חסידותם של חז"ל מצאנו אצל חשובי הפילוסופים ואמרו על אחד מתלמידי פיטאגורא — (הנודע לשם ולתפארת אצל חכמי הקבלה והדומה להם) ושמו ארקיטא שמעולם לא הוציא מפיו דבר שאינו הגון, וכשהיה מוכרח לרמוז עליו היה כותבו על כותל, ואפלאטון משבח אותו ומנשאו, והרבה למד מספריו.