אם למקרא · בראשית · פרק 6 · פסוק 17

ואני הנני מביא את המבול. התורה לא זכרה רק מבול אחד והחכמה האחרונית העירונית זכרה מבול יותר מאחד, וראה אמתת קבלתינו שמה שחסר בתורה שבכתב, באה תושבע"פ ומשלימתו, והוא שבזמן שעדיין לא השמיעה החכמה הטבעית החדוש הזה, כבר קדמו חכמינו ולמדונו בסנהדרין פ' י"א דרש ר' אבהו אוקינוס גבוה מכל העולם, ב' פעמים כתיב הקורא למי הים וגו' כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם, ועד היכן עלה.... רבי יודן וכו' בראשונה עלה עד עכו ועד יפו ובשניה עד כיפי ברבריא ר' חנניה וכו' בראשונה עלה עד כיפי ברבריא ובב' עד עכו ועד יפו — ר' אלעזר וכו' בראשונה עד קלבריאה ובב' עד כיפי ברבריא ע"כ. ועל חוקרי הזמן לחפש ולבאר על מה סמכו בסברותם למחלקותם, ומה הן הסימנים המעידים על הדבר — כי הרי זה לדעתי, מאמר נכבד לפני החכמה הטבעית שבזמנינו — וראיתי בב"ר ל"ח ובמד' שהש' ט' שזכרו ג' מבולים אחד בדור אנוש, ואחד בדור המבול, ואחד בדור הפלגה.

רוח חיים. נשמה ורוח יאותו לרוח גשמי ולרוחני שבבעלי חיים, ויש דוגמאות לרוב לשניהם בכתבי הקדש — והסגולה הזאת להשתמש להורות על הנשמה הרוחנית בשם שהוראתו ג"כ הרוח הגשמי איננה סגולה פרטית ללשוננו, ולפי דעתי כל הלשונות ילחצם ההכרח הלז, רק לדעת איזו הוראה קדמה לחבירתה, והטעם למה נתיחדו שני הדברים בשמותם אין כאן מקום להשתדל בו — והעד בלשון יון שיאמרו פניאומא בין לרוח החיוני והשכלי בין על הגשמי, וכן בלשון לאטין ספירינטוס, וכן בלשון הודו אַטְמַא — ושם נפש מצינו אותו ג"כ על ההבל היוצא מהפה לדעת ראב"ע איוב מ"א נפשו גחלים תלהט — אלא שמצאנו לנפש הוראה אחרת שלא מצינו לא לרוח ולא לנשמה והוא הוראת הגוף (עיין רד"ק ש' נפש) וזו ראיה שצדקו אזל ובפרט המקובלים באומרם שהנפש היא המדרגה הפחותה שבשלש והיא הכח הגופני.