אם למקרא · ויקרא · פרק 10 · פסוק 3

הוא אשר דבר ה'. לא מצאנו בדברי ה' כדברים האלה, ומי שיש לו עינים לראות יראה כי זה לאות שלא כל מה שדבר ה' אל משה נכתב בתורה ודברים הרבה לא נמסרו לו להעלותם על ספר ולולי שקרה מקרה זה, לא היו דברי ה' אל משה נודעים לנו מתורה שבכתב — והחכם שד"ל מיראתו שלא נוציא תולדה זו הקדים וכתב (משתדל ויקרא ג') שהוא כמו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' — ובשתים טעה — הא' שגם הפסוק שהביא אין צורך להוציאו מפשוטו — וכוונת לבן ובתואל לומר שמכל מה שאירע לאליעזר ומהנחש אשר ניחש ומדבריו קודם שיפגע ברבקה באומרו היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, נראה כי גזרת מלך היא וכן אמרו בפירוש מה' יצא הדבר וכו' — וכן מצאנו במכת הארבה שלא נכתב הצווי — ויש מי שפירש שודאי אמר הקב"ה למשה מכת הארבה אלא לקצר הדברים לא נכתבו כמו שמצינו שאמר משה הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש (ר' יוסף בכור שור בס' דעת זקנים) ואלו לא זכר רק ענין הארבה החרשתי — אך איך יתכן לומר שלקצר הדברים לא נכתב בקרובי אקדש — ומה לו להמתין עד שיצא הדבר אל הפעל, האם נסתפק בדבורו ית' חלילה? ובס' הדר זקנים הביא ג"כ פי' זה משם ר"י בכור שור אבל בקרובי אקדש לא נמצא, ולדידיה ניחא. — והטעות הב' שאף אם הפסוק שהביא יסבול פירושו לא יתכן לפרש כן בפ' שלפנינו שהרי כתוב הוא אשר דבר ה' לאמר, ואיך יוסיף מלת לאמר, המורה על אמירה בפעל ועוד שזכר דברי ה' כמדבר בעדו אקדש אכבד ולא היה עושה כן אלו היתה הכוונה על חכמת האל וגזרתו דוקא.

[השמטה: הוא אשר דבר וגו' בקרובי אקדש. עיין מה שכתבתי שם, ואם נקבל פי' רש"י שהכוונה על מה שכתוב ונקדש בכבודי, יהיה אם כן מעין דוגמת כל הכתובים שזכרנו שמעידים זה על זה, וכל ספר מעיד על חבירו שהרי ונקדש בכבודי נכתב בס' אלה שמות והיא אשר דבר לאמר בס' ויקרא — ואם כדברינו שם ויוכיח על תושבע"פ, מצינו גם כן דוגמתו בפ' עצמה בענין ההזאות שכתב רש"י לא ידעתי היכן נצטוה בהזאות הללו — ואין ספק שנצטווה עליהם ולא הגיד מזה כלום שאלולי כן היה נכתב, וכשראו אנשי הדור ההוא המעשה בלתי קדימת מצוה, יכולים היו לומר כמו שאומרים מכחישי תושבע"פ בזמנינו מנין זה לכם? ואם משה היה שם להודיעם שכן צוות, האם משה יחיה לעולם כדי להודיע כי תושבע"פ אמת גם לדורות הבאים?]