קריאה במקור

אם למקרא · דברים · פרק 33 · פסוק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ה' מסיני בא. בעל המשתדל הרחיק שיהיה בזה שום רמז למ"ת, ונדחק לפרש הכתובים על פי שטתי, ולא זו בלבד אלא שהעלים עינו ממליצות יורו על מ"ת כמי ואתה מרבבות קדש, וכן תורה צוה לנו משה, שגם לפי פירושו שכך ישראל אומרים כלומר מקבלים עליהם לקיים תורת ה', לא יתכן אם לא שקדם רמז על נתינת התורה ואיהי לפי פירושו? ועוד שאם תערוך פתיחת פרשה זו למזמור ס"ח ולשירת דבורה תראה שנוי מליצות יורו על ענין אחד ודבריהם מפרשים דברי משה, שהרי דבורה אמרה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדי אדום, וכאן הוא אומר יזרח משעיר למו, ושם נאמר הרים נזלו וגו' וכאן הוא אימר הופיע מהר פארן, וכן במזמור ס"ח הוא אומר אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך וגו' ארץ רעשה גם שמים נטפו כמ"ש בשירת דבורה גם עבים נטפו מים, וכאן היא אומר ואתא מרבבות קדש, ובתהלים רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש, וכן דרך הנביאים לתאר הקב"ה שבא עם המלאכים הנקראים קדושים כמ"ש עיר וקדיש משמיא נחית, וכן הוא אומר ובא ה' אלהי כל קדושים עמך כמ"ש כאן ואתא מרבבות קדש ובס' תהלים רכב אלהים רבותים, ואולי יהיה מזה הענין כל קדושיו בידיך מעין אומרו כל קדושים עמך, ויהיה פירושו שה' חבב את ישראל או המין האנושי בכלל (אף חובב עמים) אפע"פי שכל קדושיו של הקב"ה בידו כלומר אע"פי שיש לו רבבות רבבות של מלאכים לשמשו ע"ד ושכנתי בתוך בני ישראל, ובא כל קדושיו וכו' לנכח ושלא לנכח כמנהג וכמו שבא בפסוק ובא ה אלהי (שלא לנכח) כל קדושים עמך (לנכח) ושם סיים עלית למרום שבית שבי וגו' (ועיין בפי' ניר לדוד על התהלים בהערות) וחבקוק הנביא אמר בנבואתו אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה וגו', ובאו דבריו מכוונים לדברי משה כי תימן הוא שעיר, ופארן נזכר כאן ושם, ושם קדושים שבפ' ואתה מרבבות קדש, וכל קדושיו נרמז בשם קדוש וקדוש מהר פארן. ומדבריו למדנו שגם הוא על מ"ת ידבר, ופתח ואמר אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כמו שאמר משה וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. — ואמר כסה שמים הודו כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, וכן ה"א וההר בוער באש עד לב השמים, וגם נראה מדבורה ודוד שהיה יום ההוא יום ענן וקולות וברקים. — ואמר ותהלתו מלאה הארץ כמ"ש ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. — ואמרו קרנים מידו לו היא מליצה מקבלת ומפרשת מ"ש משה מימינו אש דת למו ונמשלה אצל חבקוק התורה לאור (קרנים) כמו שנמשלה אצל משה לאש-אש-דת — ובכן סרו מהר כל טענות המנגדים. -ואין להפלא משם דת אם לא מצאנוהו רק בספרים האחרונים ובל' פרסי, שהרי כמה מלות מצריות וגם יוניות ורומיות מצינו כיוצא בהם בספר תורת משה, ואין לתמוה אם תמצא ג"כ מלח פרסית, ואומרו אש דת היא על דרך כי ה' אלהיך אש אוכלה, וכן אמר ירמיה הלא כה דברי כאש נאם ה' — ואולם למה כל הנביאים הללו תארו הקב"ה כאלו בא משעיר ופארן נוכל לומר (חוץ מדרשתם ז"ל) שאולי נראה הכביד לישראל כאלו בא באש וענן מדרך שעיר ופארן עד הר סיני ושם עמד על ראש ההר לדבר עמהם.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Livorno, 1862-1863
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5