אם למקרא · דברים · פרק 32 · פסוק 39

אני אמית ואחיה. אמרו רבותינו מכאן לתח"המ מן התורה, ומשונה ראיה זו משאר ראיות שזכרו במס' סנהדרין (פ' י"א) שהרי היא כמעט פשטו של מקרא, ואין לומר מיתה לזה וחיים לזה כי סופו מוכיח עליו שהכל באדם אחד, וכמו שמחיצה ורפואה בגוף אחד כן מיתה וחיים בגוף אחד — ועוד הכתוב מעיד על עצמו כי מה צורך להזכיר ממית אם לא להוסיף שמחיה, ומה שבח להזכיר מחצתי אם לא לתכלית הרפואה וכלומר אע"פי שאני ממית אני מחיה ואע"פי שאני מוחץ אני מרפא, הא למדת ששניהם בגוף אחד — ואלו לא האמינו אומתינו בתחיית המתים לא היו מאמינים שאליהו ואלישע יחיה את הבן המת, ולא שיקום המת על רגליו כשיגע בעצמות אלישע, ולא היה אומר ישעיהו יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאם הכוונה בו שיתנערו ישראל מעפרם ויגאלם ה' מכל מקום לא היו משתמשים במשל זה אם לא היתה האמונה מקובלת אצלם כמו שלא היה אומר משה ומלתם את ערלת לבבכם ד"מ אם לא היתה המילה בפעל, ולא היה אומר שלמה קשרם על לוח לבך ענדם על גרגרותיך אם לא היה הקשירה והענידה בפעל, והאומרים שמהפרסיים למדו יש' להאמין בתח"המ יאמרו לנו למה לא ילמדו מהמצריים, כי היום כל הבקיאים בחכמת מצרים ואמונותיה יגידו ויספרו כי אמונת התחיה היתה אצלם אמון — ומי לא יפלא על חוקר אחד שבימינו M. Nicolas שבמקום שהיה לו ללמוד ממציאות אמונה זו במצרים למציאותה אצל ישראל הוא מכחיש שהיתה במצרים בעבור כי אינו רואה זכר ממנה בספרי התורה — וזה שלא כדרך החוקרים האמתיים כי לא יביטו רק אל המעשה בעצמו ולא ילמדו סתום מהסתום ממנו וז"ל. «Si la doctrine de la resurrection eut existe en Egypte il serait etrange que le Legislateur des Hebreux qui avait etc eleve dans la science egyptienne, n' en eut pas fait son profit quand il adoptait en les perfectionnant tant d' instructions de ces peuples. » Nicolas. — Des doctrines qui ont precede G. C. p. 332 e segg ואנחנו נהפוך הקשת נגדו ונאמר, כי אחר שנתברר כי אמונת התחיה היתה לכבוד ולתפארת בארץ מצרים גם החפשים המכחישים בנבואה, יחוייבו להודות כי מן הסתם גם באמונת ישראל היתה מקובלת.

ובכלל הטענות שטענו רבותינו למינים לקיים אמונת התחיה הוא אומרם, מאי דלא הוה הוה, מאי דהוה לא כ"ש, ודע שבמופת זה נסתייעו חכמי הנוצרים הקדמונים כאטינאגור Athenagore וטירטולליין Tertullien ומהאחרונים Pascal, ראה. Nicolas op. cit. 327. Note