אם למקרא · דברים · פרק 31 · פסוק 26

ושמתם אותו וגו' והיה שם בך לעד. קרוב להאמין כי ספר תורה שמצא חלקיה בבית ה', היה ספר תורה שכתבו משה ולהיות שמתחלת נתינתו נתן לתכלית זה להיות לעד נגד מרים וערפם הקשה של ישראל כמ"ש והיה שם בך לעד, על כן חרדו עליו כל החרדה ההיא, וזה דעת יוסף לרומיים והיא עדות יקרה לכל באי עולם שהרי יוסף קדמון הוא ומכת הפרושים היה, וקבלת אבותיו היה מעלה על ספר, וכן כתב בקדמוניות Antiq. Lib. X. Cap. V. Ce grand pretre trouva les livres saints que avaient ete laisse par Moise et que l' on conservait dans le Temple. וידוע מ"ש רבותינו שפתחו הספר ומצאו לפניהם כתוב פסוק יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת וגו', ואם תזכה תבחין שבכלל דברי יוסף דבריהם שכן כתב עוד Parceque ajouta-t-il il avait sujet de craindre que par punition.... il ne fut chasse de son pays avee tout son peuple pour etre mene dans une terre lointaine. האין זה כמעט הפסוק מתורגם כצורתו? וכבר במקומות רבים העירותי על הדמיונות הרבות שיש ללקט בין דברי יוסף הכהן לדברי קבלת רבותינו, והגם שרמזנו על קצת מהם לא חסרנו אלא ככלב הלוקק מן הים, ועתה אני מוסיף שכהנה וכהנה יש ללמוד מידידיה אלכסנדרי ושניהם עדים כשרים, נאמנים, ויקרים, שקבלת הפרושים היא קבלת האומה וכבר בהוייתה היתה גם קודם לפרסומה וחלילה להם לבדות הדברים מלבם, ואני חוזר ומבקש ממשכילי עמנו שיתנו לבם להעריך זה לזה בכל חלקי דבריהם הנוגעים זה לזה, ייראו נפלאות לאשר ולקיים אמתות תורה שבע"פ, ואם בעל היכולת והחיים יתן לנו היכולת והחיים לבוא עד תכלית המלאכות הרבות אשר לפנינו, עוד נטפל בזה בע"ה במאמר מיוחד, וזה שלפנינו כאחד מהם, וכיוצא בו מצינו בדבר הקינה על יאשיה שכן כתוב ויקונן ירמיהו על יאשיה ודעת רבותינו ידוע שהיא מגלת איכה שנאמר בה רוח אפינו משיח ה' ולא כן דעת קצת פשטנים, ועתה בוא וראה עדות יוסף הכהן הקדמון שכתב. Et le prophete Jeremie fit a sa louange des vers funebres qu' on a eneore aujourd' hui. Lib. X. cap. Vll הרי שכתב שקינת ירמיהו על יאשיה עדיין היתה ידועה בזמנו, ולא יתכן זה על שום חבור או קינה נפרדת כי מעולם לא ידענו כזאת בישראל, ולא שמענו שיהיה דבר זה בימות יוסף, אלא מוכרת אתה לומר שעל מגלת איכה ידבר, וכן דקדק בלשונו שכתב des vers funebres קצת חרוזי הספד המורים באצבע על הפסוקים המדברים על יאשיהו.

והיה שם בך לעד כי אנכי ידעתי. על ידי פסוק זה אורו עינינו להבין הדבר הקשה שמצינו בספר מלכים על ספר תורה שמצא חלקיה בבית ה' כמ"ש למעלה, ורבים טעו ואמרו שלא היה ס"ת נודע קודם המעשה ההוא, ובזה כשלו ונלכדו הפוקרים להכחיש שיהיה ספר התורה הזה שלם בתורתו כאשר יצא מידי אביר יעקב מרע"ה, ולא שתו אל לבם כי ממקום שבאו יש להרים קרן תורתינו כי הן לו יהי שלא היה ס"ת נודע, כיצד היו מתנהגים בענין הדת והמשפטים והקרבנות? על כרחינו לומר שהיו הכללים מקובלים באומה ונמסרים מזה לזה ואם לא היתה קבלה בעולם, וגם ספר התורה לא היה נודע כיצד ישוער במשך כמה דורות גוי שלם בלא תורה ובלא מצוה? והאמת שהיה ס"ת נודע, ואם חרדו כל החרדה ההיא על ספר התורה שמצא חלקיה שני טעמים בדבר, האחד שאותו ס"ת היה בעצמו ספר התורה הזה שכתבו משה, ונתן אותו ללויים וא"ת מה יתרון לס"ת הזה יותר מאחרים, הרי אומר בפירוש בפסוק שלפנינו לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו' והיה שם בך לעד כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני וגו', הרי לך בפירוש שס"ת זה שכתבו משה לתכלית זה נכתב ונתן בארון להיות לעד נגד המרי והערף הקשה של ישראל וכלומר בעודי חי הייתי אני מעיד בכם בפי ומתרה בכם, עכשיו שאני מת מי יעיד בכם תחתי? הרי כאן ס"ת זה שיעיד בכם. — על כן רגזו וחלו חלקיה ואנשיו כשמצאו הספר ההוא כי הוא כאלו משה עצמו עומד וצוות כנגדם — ואחר שבאנו לבלל זה בוא וראה עוצם דקדוק חכמינו בדרשותם גם על פי פשטן של כתובים שהרי בא לשון עדות על שירת האזינו כמ"ש ואעידה בם את השמים ואת הארץ, ואין ספק שעל שירת האזינו הכוונה כמ"ש האזינו השמים וגו', וכנגד זה נקרא ס"ת כלו עד ולהעיד נכתב ונתן כמ"ש והיה שם בך לעד, ולמה נקרא עד? אין לך לומר אלא מפני השירה שנכתבה בו, שהיא עקר ההתראה והעדות, ובזה צדקו באומרם על כתבו לכם את השירה הזאת, שמכאן רמז לחיוב כתיבת ס"ת כי הס"ת נקרא כלו על שם השירה הכתובה בו כמו שנקרא עד על שם ההתראה והעדות והיא השירה שנכתבה בו, ועיין עוד מה שכתבתי על כתבו לכם את השירה הזאת.