אם למקרא · במדבר · פרק 8 · פסוק 17

כי לי כל בכור בבני ישראל. היה נראה מזה הכתוב כי אין הבכורות מקודשים לגבוה לכהן ולשרת רק מיציאת מצרים ואילך — והאמת שבכל גויי קדם, וגם ישראל בכלל היו הבכורות משרתים בכהונה, וא"כ כיצד יאמר כי לי כל בכור בבני ישראל, ביום הכותי כל בכור? התשובה שמפסוק זה בעצמו למדנו כי היו הבכורות ראשי המשפחה והחשובים בכל הבנים, שאל"כ לא היו נגפים בארץ מצרים הבכורות בלבד להיותם הגדולים והחשובים ולא היו בכורי ישראל לקוחים תחתם, וא"ת א"כ מה היא הקדושה הזאת אחר היותם מקודשים, אומר אני שמתחלה היו מקודשים כל אחד לעמוד לשרת בביתו ובחומותיו לשם כל בני הבית, ואין להם שירות וכהונה לשם הכלל, ועתה נתקדשו להיותם משמשים בכהונה הכללית לשם כל ישראל — וראיתי דברי פי חכם חן הוא מהר"ר עובדיה ספורנו בפ' כי תבוא שכתב שהוידוי מוסד על שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכו לבער הקדש מן הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראוים לתרומות ומעשרות כאומרו ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם (ועיין תי"ט מעשר שני פ"ה ה"י) — או נאמר שטעם אומרו כי לי וגו' כלומר עד כאן היו משמשים לפני מרצונם הטוב, עכשיו יש לי זכות עליהם שהצלתים ממכת בכורות וזה על דרך שאמר כמה פעמים בישראל, אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו'. ואעירך על דבר אמת בענין התחלקות ישראל לכהנים לויים וישראל, כי מלבד עקר החלוקות מצאנו שהחכמה האלהית התנהגה בחלוקות אלה כדרך שהתנהגה בחלוקות הטבע ר"ל כתת בין כל אחת מהן מין אחד אוחז מזה ומזה וממצע בין שניהם, בוא וראה, בין כהן גדול, והכהנים מצאנו כהן המשנה, כהן משוח מלחמה, וסגני כהונה -בין הכהנים והלויים מצאנו משה ושמואל ששמשו בכהונה, בין הלויים וישראל מצאנו המשוררים שהיו נספחים אל הלויים עם היותם ישראלים ורק ממשפחת אמם נוגעים בשבט לוי — בין ישראל והגוים, הגר תושב שמקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואינו חייב במצות.