קריאה במקור

אם למקרא · דברים · פרק 6 · פסוק 7

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ושננתם לבניך. אומר אני שיש בלשון שנון רמז לתורה שבע"פ, וזה מהוראת הפעל עצמו, וגם מהמקומות שנשתמש בו הכתוב. הנה לדעתי הוא משורש שנה שענינו הכפל כדרך כל מפרש שכופל הדברים לבארם באר היטב ויהיה אם פן הרצון לפירוש התורה, והוא, התורה שבע"פ. — ובא הצווי ע"ז ללמד ולפרש ולבאר לבנים כי הם צריכים להבין דברי תורה שבכתב הסתומים והחתומים, וביאר עוד ואמר ודברת בם בשבתך בביתך, ואם הכוונה על התורה שבכתב כמות שהיא בלתי תוספת ומגרעת, ובמליצותיה ומאמריה, היאמר על זה ושננתם ודברת בם, הלא לא לזה יקרא שנון ודבור כי אם מקרא, ואין דבור אלא מה שאדם אומר על פה ולא בכתב. — האם נאמר שרצה לומר שישמור בזכרונו בתורה שבכתב ויגרוס אותה כמצות אנשים מלומדה? וידעתי שלא כן דעת רש"י ורשב"ם וראב"ע שפירשו ענין חדוד, ותמהני, שהרי הפעולה חוזרת אל דברי התורה ואיך יאמר שיחדד דברי התורה? רק היטב לראות רד"ק בשרשים אחר שהביא בשרש שנן כל המורים על ענין חדוד כתב וענין אחר ושננתם לבניך ענין הדבור התמידי (אם רצונו לומר הויכוח יפה אמר, רק אם רצונו כפל המלות בלתי תוספת ביאור שכלי או מקובל לא יפה דבר) ובזה כבר הניח לנו מקום לפרש ושננתם שעם היותו שרשו שנן הוא הוא בעצמו שורש שנה בכפל ע' הפעל, והראיה לדברי שבשרש שנה כתב רד"ק את משנה התורה ענין שנון מן ושננתם לבניך הרי שעשה שנה ושנן אחדים — ואם כן לדעתינו באומרו ושננתם לבניך בא לרמוז על ביאור התורה והיא התושבע"פ ונקרא הביאור שנון שכן דרך המבאר אחר שהזכיר דברי מי שקדמו חוזר עליהן ומבאר אותם — ועל כן נקרא ס' דברים משנה תורה על שם מה שכתוב בו הואיל משה באר את התורה הזאת, ואם תשכיל תדע שס' דברים הוא סוף תורה שבכתב ותחלת תורה שבע"פ והוא החוט הקושר בין שניהם, ודומה לשניהם, ועל כן נקראת תושבע"פ משנה שם גזור מן ושננתם ותלוי בו כמו שאמרו במ' יום שהיה משה בהר ביום מלמדו הקב"ה מקרא ובלילה משנה, ור"ל תורה שבע"פ, ומצינו עדות יקרה בספרי הנביאים כי הגיון ולמוד התורה היה נקרא אצלם משנה, והוא במלכים (ב' כ"ב) שנאמר שם על חולדה הנביאה והיא יושבת בירושלים בַמִשְנֶה ופירשו שם המפרשים בית המדרש, ולמה להם לקרות בית המדרש משנה אם לא שהמדרש עצמו לא היה רק שנון דברי תורה וביאורם? וכן תרגם יונתן שם בית אולפנא, והפלא שמצינו שם זה אולפנא סתם, להורות על הקבלת דוגמת אומרם משמא דגמרא, וכן גמירי (וכבר ידוע הכלל שכל גמירי הל"מ) וזה בערובין דס"ז אמר רב נחמן בר אמי משמיה דאולפנא, ולשון זה יקר וכמעט יחידי בכל הש"ס. הרי שקרא ללמוד ולהגיון שנון כי לא היה רק חזרת דברי תורה שבכתב עם ביאורם כדרך כל מבאר שכופל דברי הספר לפרשם ולבארם.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Livorno, 1862-1863
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5