אם למקרא · דברים · פרק 6 · פסוק 8

[השמטה: וקשרתם לאות על ידך וגו'. כל ימי הייתי מצטער איך יתכן מה שהורונו רבותינו שהקב"ה יצווה לקשור על היד ועל הראש הפרשה עצמה שנכתב בה צווי הקשירה הזאת (ומעין השאלה כיצד יתכן שנצא ידי חובת ושננתם וגו' בשכבך ובקומך כשנקרא הצווי הזה עצמו, וכמדומה לי שמעין טענה זו טען בעל קול סבל, או נביאו דודו ומצר'פו) עד שמצאתי מנוחה במנהגי המצריים שהיו נותנים בין כפלי האזור שקושרים בו סביב סבוב גופות המתים, את משנה ספר חקות המתים ומה שראוי לעשות להם Rituale ובתוך הכפר ההוא נכתב הצווי הזה עצמו ר"ל ליתן הדברים על גוף המתים ופעמים החלק לבדו שבו כתוב הצויי עצמו והוא הפרק הראשון והע"ב Orcurti. Catal. illust. vol. ll. p. 12. e p. 64. ופעמים שיתנו הפרשיות האלה מספרי המתים Rituale בתיבה אחת קטנה עשוייה כדמות האליל אוסיריס Oreurti lbid. p. 47. וכל השומע תצלנה שתי אזניו כי הרי זה מעין הבתים שאנו נותנים בהם ד' פרשיות ושם שדי הרמוז בהם ובקשריהם כמו שהבית היה עשוי אצל המצרים בצלם דמות אוסיריס, ואם כן מצאנו כמה דברים שלא במסרו רק בע"פ, והם קדמונים בראיות גמורות כי שי"ן של תפלין וקשר של תפלין וכו' הלכה למשה מסיני ולא נכתבו, ומצאתי פה מקום להעיר על שם טוטפות ואגלה לקורא את כל לבי עם שאינני גוזר שכך הוא בהחלט אלא דרך השערה אפשר שתתקיים ואפשר שתתבדה, ואם תתקיים למה אמנע טוב מהקורא? על כן אמרתי אזכרנה והאמת יורה דרכו, והוא שכבר ראינו איך בכלל המלבושים והתכשיטים שהיו מלבישים את המתים היו איזה פרשיות כתובות על נייר הפאפירוס ונותנים אותם בין כפלי הלפיפות שהיו מלפפים את גופות המתים, והפרשיות האלה מה טיבם ומה ענינם? יש בהם תפלות ותחינות לתועלת נפש המת וגופו, ויש מהם ספורים ממאורעות הנפש אחר המות, הדין שדנים אותה הן לחיים הן למות לפני השופטים והם אלהי שאול הממונים על ככה — ומי הם אלה? פעמים שיזכיר מהם ג', פעמים ה' או מספר אחר, ולכל הדברות יש אחד שאינו חסר לעולם כי הוא כפי אמונותיהם המוליך את הנפש ומדריכה במעגלי צדק עד שמעמידה לפני השופטים והוא טוט TOT הקטן שבכלם, והגדול שבכלם הוא פְתַא — נמצא שם טוט-פוט נעשה מאליו ויהיה שם מצרי מכלל השמות הרבים שבתנ"ך ויורה על הספר או על הפרשיות שהיו נתונים אצל המת, שע"י טוט הולך ומגיע עד פתא, ותורתינו הכניסה שם זה לקדושה ונשתמשה בו להורות על התפלין — ושם זה האחרון מה יקר הוא גם הוא אחר האמור כי מה ענין תפלה או תפלין בפרשיות הנתונות בתוך הבתים שאינם כלל תפלות, גם לא לענין הנחתם או צורת הבתים כי אין בשום אחד מהם סימן תפלה? — רק על פי השערתינו יובנו הדברים, כי מתחלה וראש הטוט-פות של מצרים לא היו באמת כאשר שמעת כי אם תפלה ותחנה שהיו מתפללים ומתחננים על נפש המת או המת מתפלל על עצמו הרי שנשאר זכר ממקור זה בארמי בשם תפלין — ועיין בגיזיניוס sul Thesaurus טוטפות שהביא משם Fullerus ביאור קרוב לזה נוסד גם הוא על לשון מצרי רק משונה משלנו שנוי רב — וכיוצא בזה קרה בענין המצבות שאמרו רבותינו רמז לציון מן התורה מנין וכבר ידוע מחלוקת הקדמונים (רמב"ן ואחרים אם הוא מדאורייתא אם לאו) והאומרים שהוא מן התורה יכולים להביא ראיה בתוך ראיה והוא כי לא בלבד מצאנו אצל המצרים המנהג לשום אצל ארון המת לוח אבן כתובים בו כל ענינו של מת (וזה ללא צורך כי מתיהם היו נתונים חדר בתוך חדר בתוך ארון אחד והארון בתוך ארון אחר של אבן או שיש הנקרא Sarcophage ובכל זאת היו אצלם הלוחות הללו הנקראים Stele) אבל גם החקירה החפשית הביאה בכלי טהור מנחה טהורה להקריב שי לחכמת הקבלה האומרת כי תכלית הציון למנוחת נפש המת (מה שלא מצינו בספרי התלמודיים) והחקירה עונה בעל כרחה אמן אמן ומכרזת ואומרת "כי תכלית הלוחות והכתיבות הללו לא להזכיר לדור אחרון מה שמו ומה מעשיו של מת, רק חק קבוע על פי אמונותיהם בחיים שאחר המות" Lo seopo di queste iscrizioni non era il rammentare ai posteri il nome e le gesta del defunto, MA UN PRESCRITO DALLE LORO RELI GIOSE CREDENZE INTORNO LA VITA FUTURA. (Orcurti. lbid. p. 16. )]