אם למקרא · דברים · פרק 29 · פסוק 18

למען ספות הרוה את הצמאה. הרבה פירושים נאמרו בפסוק זה, ולדעתי הנכון לבאר הפסוק הזה על פי הקודם לו והוא שאמר פן יש בכם וגו' כלומר ואולי ימצא בתוככם איש או אשה או משפחה או שבט, ולמה לא אמר דרך כלל על כל ישראל? אלא הכוונה אולי יהיה מי שיבטיח את עצמו לעשות תועבת ה' אשר שנא ולמלאת כל תאותיו וזהו בשרירות לבי אלך ויסמוך על זכות הכלל שיצילהו בתוך ישראל ועונו לא יזכר וזה שאמר למען ספות הרוה את הצמאה כי הוא רוצה לחבר הרשע עם הצדיק כדי שינצל בזכותו, וספות כמו ספו שנה על שנה, אספה עלימו רעות, וקרא לנפש הרשע רוה כי כן הוא ממלא כל תאותיו, ולהפך נפש הצדיק תקרא צמאה כי הוא מחסר מהן ומסתפק בהכרחי, וכן הוא אומר צמאה נפשי לאלהים לאל חי, או להפך שנקראת נפש הצדיק רוה, כמו ורויתי נפש הכהנים דשן, ירויון מדשן ביתיך כי היא שבעה מטובו וחסדו יתברך ע"ד שדרשו רבותינו על הנפש לא תמלא משל לעירוני וכו' ונקראת נפש הרשע צמאה כי תמיד היא משתוקקת ומתאוה לתענוגים חדשים לבקרים ע"ד ירבו עצבותיו אחר מחרו עיין מ"ש שם בס' ניר לדוד ואין בידי להכריע. — וכנגד זה הבטחון אמר לא יאבה ה' סלוח לו הפך מה שהוא מקוה שצדקת הצבור תצילהו, ואמר עוד ורבצה בו כלומר ביחיד ההוא ועוד מפורש יותר והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל נגד מה שהוא חושב שימלט בתוך עם ישראל, ועל כן חתם בסוף הענין הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וזה על פי פירוש רבותינו שנעשו ערבים זה על זה בנגלות ונתחייבו להעניש החוטא — ויש פרשה אחרת כיוצא בזו בסדר קדושים שכן הוא אומר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר ביש' אשר יתן מזרעו למולך וגו' ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות וגו'.