אם למקרא · בראשית · פרק 50 · פסוק 3

ויבכו אותו מצרים ע' יום. מצאנו כאן קצת הפרש בין דברי תורתינו לדברי אירודוטוס ואחרים שהרי כפי דברי התורה ע' יום הם ימי הבכיה והאבלות כפי מנהג מצרים, ולדעת אירודוטוס ימי החניטה ע', וימי האבלות מ', ולדברי תורתינו שומעים, שמלבד היותה אלהית, קדמה כמה דורות ליונים, ובעיניהם ראו אבותינו מנהגי המצריים וישבו ביניהם, לא כן אירודוטוס, ואחרים שלא עשו ישיבתם קבע בארץ מצרים, ונתחלפו להם ימי הבכיה בימי החניטה, עיין Creuzer. ed. Paris. 1. 458. — ועוד שעדות אירודוטוס מזוייף מתוכו, שהרי הדעת נותן שימי הבכיה ימשכו כל ימי החניטה וגם יותר, ולעולם לא פחות מהם, ולדעת אירודוטוס נהפוך הוא שכבר יהיו ימי החניטה ע', וימי האבלות מ' — ועוד שלכל הקדמונים השביעיות חביבים, ושבעים יום של אבלות לגדולים הוא שבעת ימי אבלות עשרה פעמים, להגדיל המספד, ועוד רואה אני שאולי אין מדברי אירודוטוס סתירה לדברי התורה, שהרי אירודוטוס מוסיף בזה דברים, וכותב "כי יותר מזה אינם רשאים להחניטו" הרי שגלה דעתו שהשבעים יום היו הקצה האחרון שיותר מזה לא יוכלו להחניטו, ויתכן שהימים הנהוגים, למרבה היו מ' — וראיתי לשאמפולליון — Champollion Egpte 51. שכתב שימי הבכיה כשימות המלך היו במצרים שנים ושבעים יום, ואפשר שבכו את יעקב כימי בכי המלך. והתורה רמזה למספר שלם, כנהוג.