ויעש לאביו אבל ז' ימים. בירושלמי למדו מנהג האבלות מפסוק זה — ובשאול מצינו כשמת, ויצומו שבעת ימים, וזה לא היה רק אבלות — וזו מהראיות שהקבלה קדמה למשה ונמשכה אחריו — הרי מצינו קודם משה, ויעש לאביו אבל שבעת ימים — ולא מצינו שיעשה ממנו משה מצוה כתובה, ואחריו מצינו עוד מנהג האבלות ז' ימים נהוג. באומה, הא למדת שהקבלה קודמת ומאוחרת לתורה שבכתב — ומנהג זה מצינו ביוצא בו אצל הרומיים, ואובידיוס המשורר הרומיי, יספר על אורפיאו שנתאבל על אשתו שבעת ימים. «.... septem tamen ille diebus «qualidas in ripa Cereris sine munem sedet «Cura dolorque animi lachrimaeque alimenta.
ולא בלבד ז' ימי אבלות מצינו אצל הגוים הקדמונים, אבל גם מנהגים אחרים ידועים וקדמונים אצלינו מצאנום בגוי אשר לא ידע מישראל מאומה, וזו ראיה שמאבות ראשונים למדו שניהם, שמצינו במלכות שינה, שכל מי שמת לו מת אינו ישן על מטתו ועושה סעודת הבראה (גם רבותי' הודו במציאות מנהג זה אצל הגוים בזמן משה, ובזה פתחו לנו פתח והרשונו לחקרו ולדורשו גם אצל אחרים. שאמרו על המרגלים דחזו דהוו קא מברי תותי אלגי ר"ל שהיו אוכלים סעודת אבלים תחת האלנות) וכן בימי אבלם אינם אוכלים בשר ואינם שותים יין — אינם מסבים בסעודה של שמחה ואינם עומדים בתוך הקהל-אינם מספרים זקנם ושערם, אינם רוחצים ואינם מנגנים בשום כלי זמרה — וכל אלה מנהגים קרובים מאד למנהגינו שהיו מכלל מנהגי אומתינו גם בזמן התורה והנביאים ולא נכתבו, להיות כלם בכלל תורה שב"פ כי גם התורה שבע"פ אינה רק מנהג האומה מימי עולם, וזה טעם שייחסו רבותינו לתושבע"פ האזהרה ואל תטוש תורת אמך, תורת אומתך — ראה ספר הקדש לשינים.King-Chou ועיין מה שכתבתי ע"פ עשר אעשרנו לך.
[השמטה: ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ע"ש על קדימת תושבע"פ לתו' שבכתב — ושמע דברים יקרים מפי איאוסיביו שכתב בהכנהו vol. 2. p. 364 וז"ל. Ce n' est done pas Moise quoique doue d' une profonde sagesse, et bien plus ancien qu' aucun des Grecs mais le dernier venu de tous les Hehreux de cette epoque, qui aurait concu l' idee de remuer et de refaire cette tradition delivree par les Patriarches en ee qui concerne la theologie dogmatique. ll a pu seulement jeter les bases d' une legislation et d' une constitution politique en rapport avee le genre de vie des hommes aux milieux des quels il se trouvait. ורואה אני שענין האבלות הוא דוגמא נפלאה ממה שהערנו במקומות לא מזער היות תושבע"פ קודמת גם מאוחרת לתו' שבכתב ומצד מה מקורה ותחלתה, כי הנה נקבצו באו בענין האבלות הג' התנאים ההכרחיים להוציא דין זה לאמתו, הא' שהוא קודם לתורת משה — ב' שלא נזכר בתורה כדרך שלא נזכרו שאר מצות המקובלות — ג' שחזר ליגלות וליראות אחריה ע"י החכמים — האין זה הג' מצבים או עדנין (Momens) החולפים על כל תושבע"פ כללותיה ופרטותיה? נמצא כי לדעתינו אין תורה שבכתב רק החלק הכתוב מתו' שבע"פ, וראה כיצד האמת שם בפי אשר לא דמה ולא עלה על לבו, הודאה יקרה הוא אהובינו החכם הגדול שלמה מונק שכתב בכתב מפורש (Palestine p. 106. 1. 2.) כל התורה איננה רק קבלה כתובה, ובשנוי מועט נחנו נאמר, יפה דנת יפה זכית יפה טיהרת ובלבד שתאמר כל התורה איננה רק חלק כתוב מהקבלה, ועיין האמור בחומש הפקודים פ' פינחס על נסוך המים ובהערות אלה הערה על פ' הנה אנכי יצאתי לשטן ומה שנזכר שם הצום ונסוך המים שבמצפה, ושליפת המנעל לקיים כל דבר, כעדות ספר רות שהיה נוהג לפנים בישראל ונקרא בשם תעודה. ]