כל דבר אשר יבא באש וגו'. מכאן ראיה שכשאסרה התורה איסור מאכלות, לא גוף המאכל לבדו אסרה, אבל גם הטעם שאם לא כן מה טעם תעבירו באש ותעבירו במים, ואם להצילם מידי טומאה לא מצינו תקון זה לטהר, ועוד שאין העברה טבילה רק שטיפה והדחה. — ואם כן אין טעם איסורי המאכלות להברות את הגוף, שאם כן לא היתה התורה חוששת לטעם כל שהוא. — ואם נקבל דברי רבותינו שיש טבילה במשמע נקבל גם כן דבריהם שבהלכות גיעולי גוים הכתוב מדבר והנה לא מצינו שיזהיר משה אזהרות הללו אחר כבוש ארץ סיחון ועוג, וכתב בזה האברבנאל שתי תשובות, הא' שלהיותה בכלל א"י הותר להם כל שללם אפי' דברים האסורים, והב' שלהיות כל ישראל שם, טומאה הותרה להם, ואיזו שנקבל מאלה התשובות נצטרך לקבלת אבותינו, שאם לא כן מנין לנו שהותר בא"י אפי' דברים אסורים, או שטומאה דחויה אצל צבור ?
קריאה במקור
אם למקרא · במדבר · פרק 31 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1862-1863
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5