אם למקרא · במדבר · פרק 31 · פסוק 21

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא. מנין לו לאלעזר דין גיעולי גוים אם לא למד אותם ממשה? הא למדת שהיה משה מלמד לתלמידיו כמה דברים, שאלו לא נצרכה להם השעה לא היו נכתבים, הגע בעצמך שלא נלחמו עם המדינים, או שלא בזזו מהם כלי מתכות לא היה אלעזר מזהיר אותם, ולא היתה המצוה נכתבת, רק היתה נשארת בקבלה כשאר תושבע"פ, וכמו שלמדה משה לאלעזר בדרך כלל, ולא לתכלית כלי מדין. והראיה שדרך כלל וקודם לכן למדה משה לאלעזר, שהרי אלעזר הוא המזהיר את העם, ואלו באותה שעה נתחדשה הלכה משה היה אומרה ולא אלעזר, וזוהי ג"כ דעת חז"ל שאמרו שנתעלמה הלכה ממשה, — וכמו שאלעזר היה מקובל ממשה דבר זה, כך היה מקובל דברים אחרים שלא נצרכה להם השעה ולא נכתבו, שהרי אין הדעת נותנת שלא למד ממנו כי אם דבר זה בלבד, וכמו שהיה מקובל אלעזר, כך היו מקובלים אהרן ופינחס ואיתמר ויהושע והנשיאים והזקנים והשופטים וכל העם, ובכללותם הרי אתה מוצא כל התושבע"פ. — וכן הגע בעצמך שלא קרה מעשה בנות צלפחד, לא היתה פרשת נחלות נכתבת. — או ברמזים קצרים, וכן הגע בעצמך שלא היו בני אהרן מקריבים אש זרה לא היה צורך לכתוב ואל יבוא בכל עת וגו', וכן הגע בעצמך שלא היו טמאים לנפש אדם, או לא מצאו איש מקושש עצים ביום השבת, — או לא היה בן האשה הישראלית מקלל את השם, קרוב ונראה שלא היה מקום לכתוב כל הפרשיות הללו והיו נשארים בכלל תושבע"פ, ואף זו מהראיות שהרי השתדלה התורה להודיענו הענין והמעשה שעל ידו נתפרסמה המצוה ההיא לגלות אזנינו כי אין התורה שבכתב שלמה מצד עצמה אלא משתלמת בהתחברה לתורה שבע"פ כפי המקרים ההווים יום יום.