כי שרית עם אלהים ועם אנשים. מליצות רבות ידועות בדברי רבותינו המורות על דרך משל היות בין האדם והאלהים כעין התנגדות ומלחמה, ושהנצחון לישראל הוא התכלית המרוצה לו ית' — מזה אומרם במדרש תלים למנצח, זמרו למי שנוצחים אותו ושמח — וכן בתלמוד יתיב הקב"ה וחייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני, ומזה אומרם מעשה ידי אדם עדיף ממעשה שמים, ויש בכלל המאמר היקר הזה, כי כל תכלית מעשה אדם לרומם ולנשא הבריאה למעלה ממעשה ה' ית' במלאכת הטבע, והוא הוא הנצחון באמת, ובראש כלם דרשת רבותינו התלמודיים ע"פ צדיק מושל יראת אלהים ומי מושל בי צדיק, ומאמר זה חותם הקבלה נושא על שכמו והוא אחד מפניניה המפוזרים בתלמוד להעיד על מציאותה, ורבים מחכמי הגוים ראשונים ואחרונים נשתמשו בהרעיון והמשל שניהם גם יחד — מהם Dante (שנמשך אחר האונגליון שגם הוא נמשך אחר דברי דבותינו) שכתב >>pate violentia Caelorum Regnum. — ומפילוסופי זמנינו Gioberti כתב על אביקת יעקב עם המלאך (נתרגמהו בלשון צרפת להיותו מובן יותר באזני הקורא) de lutte La Dieu avec Jacob implique d' abord l' idee d' une LUTTE entre Dieu et l' homme ; ensuite une louange de la part de Dieu pour la resistance: et enfin un certain dommage s' ensuivant d' une telle resistance, c' est a dire la claudication de Jacob. Filos. della Rivelaz. 129.. 150. — ובצדק אמרו שאין לך טעות שלא יהיה בו קצת אמת — וכן אמרו המקובלים שאין רע בעולם שלא יהיה בו שמץ טוב, הרי אנו רואים בזמנינו כופר וחכם גדול שבצרפת והוא Proudhon שירה אבן פנת כל הפילוסופיא שלו בעמקי הרעיון הלז שכל תכלית האדם הוא המלחמה עם האלוה, ומגמתו הנצחון, והוציא מפיו מלין קשים כגידים שאסור להעלותם על ספר ולטהרם בשיחתם שלרבותינו הראשונים אלו לא ילחצנו ההכרח לבטל דעתו, באומרו « Dieu c' est le mal « תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם עתק — ואחוז בסבך השרש הזה הוא הטעות שטעו מראשוני הנוצרים כגון מארקיוני וחביריו (Marcione) שאמרו שאלהי התורה וישראל הוא תחלת הרע ויש לרז"ל דברים יקרים בזה במדרש על פסוק ראו כי רעה נגד פניכם, אין פה מקום רק להעיר עליהם ברמיזה כל דהו — ומזמן שאול הנוצרי ומפי כתביו התחילה לבצבץ הכפירה הזאת, להצדיק בפני הבריות בטול תורת משה, כי אם לא פער פיו כמארקיון וחביריו, כתב שכח העין הוא התורה לקורינטים (XV. v. 57.) והוא מודה ומשבח לאלהיו כי נתן לו התשועה והנצחון על התורה (שם שם). — ומה שיעיד כי מלחמת יעקב ועשו מבטן אמם רמז יש בה הוא הוא היותם אחים, וכן תמצא באמונות הקדמונים שפועל הטוב ופועל הרע היו אצלם אחים, וכן טיפון Typhon הוא אחי אוזירי Osiris בארץ מצרים, — ואורמוזר Ormuzd אחי ארימאן Ahriman בארץ פרס ואירכול Hercule אחי איאוריסטי Ehuriste, ופלוטון או אדיס Ades אחי יובי Jupiter בארץ יון. — וכבר העירוני כי לדעת רבים מהחוקרים הקדמונים ויש בזה קצת מן האמת שקורות אבותינו היו ליסוד מוסד להבלי ספורי המיטולוג'יאה. ואלו לא היה אלא מעשה התאבקות יעקב עם המלאך היה די, כי במעט ההשקפה לא נוכל להתעלם במה שיש בו מהדמיון הנפלא עם קורות וולבנוס, ווינירי, ומארטי וביותר אם נבין מעשה התורה ע"פ אמונות הקבלה ומדרשי רז"ל כי אצלם יעקב הוא הת"ת ורחל המלכות, והמלאך שרו של עשו, סמאל, ובזה צדקו יחדיו מה שסופר על וולכנוס איש וינירי, ווינירי אליל היופי היא כדמות הקוף בפני המלכות — (או מלכות דטומאה) וולכנום הוא כנגד יעקב (ת"ת), וכמו שיאמרו המקובלים אדם בליעל, וסמאל שרו של עשו, המלאך המנוצח הוא מארטי, ופקודתו המלחמה ושפיכות דמים כמו שאמרו רז"ל על עשו ועל שרו ואדמוני כמוהו וככבו מאדים — וכמו שרבו ונתקוטטו וולכנוס ומרט. כן נתאבקויעקב, והמלא סמל שרו של עשו — וכמו שמקטטים נמשך המום בכף ירכו של יעקב ונעשה צולע, כן מדחיפתו של וולכנוס נעשה צולע — וכמו שמריבת וולכנוס ומארטי היתה על עסקי ווינירי כן ע"פי מדרש רבותינו היה עשו נותן עיניו ברחל עד שהוצרך יוסף להגן עליה — וכמו שנתפרסם אצל היונים ספור המקרה הזה, בהבנתו הגשמית והרוחנית, כן מצאנוהו שלם בצורתו בכל חלקיו ודקדוקיו אצל המצרים בקורות lsis (רחל מ' ) Osiris (יעקב ת"ת) Tiphon (עשו סמאל וכלם אדומים) Horus (יוסף יסוד) שקוד עליהם ותראה נפלאות, ודע שמליצת הפסחות להוראה פילוסופית מצאנוה ג"כ אצל פלאטון כאשר העיר בצדק Gioberti Protologia 491. באומרו שאלו לא היו בטבע ההפכים זה לעמת זה היה הטבע פסח.
קריאה במקור
אם למקרא · בראשית · פרק 32 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כי שרית עם אלהים. עיין ראב"ע ומה שכתב בשם רבי המפרשים שטעם המראה הזו, להראות ליעקב כי ישר אל מלאך ויוכל, אף כי לעשו, והכל לאמץ את לבבו, ונכון הוא אם נניח כדברי רבותינו שהיה שרו של עשו, ואומר אני שבאו בספור זה רמזים שיורו ליעקב כל המאורעות שאירעו לו ליעקב עם עשו, הרי הוא אומר ויאבק איש עמו, וביעקב ועשו הוא אומר ויתרוצצו הבנים בקרבה בעוד היותם בבטן אמם, ושני הדברים רומזים לקטטה שהיתה ביניהם, בין יעקב ועשו למטה, ובין יעקב ושרו של עשו למעלה, ועוד הוא אומר וירא כי לא יכול לו כלומר שלא הצליח נגד יעקב בעצמו, ויגע בכף ירכו, ר"ל שיתקומם נגד זרעו ויוכל להם, וכן נאמר לרבקה ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר, וכבר ידוע שהבנים והזרע אחריהם נקרא בל"הק יוצאי ירכיו, וזה הנרמז ותקע כף ירך יעקב — ויאמר שלחני, לעתיד כשיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו — ויאמר לא אשלחך כ"א ברכתני. והדברים מוכיחים שמאמר זה נוגע לענין הברכות שהיו מזומנים לעשו ולקחם יעקב על ידי המטעמים, והברכה הנאמרת כאן שבירך שרו של עשו של יעקב, היא מקבלת לברכתו של זקן ליעקב, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, ועיין מ"ש שם, ואיך הדברים מסכימים לייעודי נביאינו לאומת ישראל בכלל, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך וגו' — ויאמר לא יעקב וגו' שיודו כל האומות כי ראוים הם לשם ישראל המורה על השררה והממשלה הרוחנית, וזה ע"ד במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי, וכן הוא אומר וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר.
[השמטה: כי שרית עם אלהים. הן עוד היד כותבת הקרה ה' לפני דברים ככתבם וכלשונם ששיערתי מדעתי ככל הכתוב בספר, כי ראיתי במכתב עתי Revue des deux Mondes Aout 1862. השערות חדשות הולך ומגיד על קורות פרומרטיאו, וכל הנדבר בו אצל קדמוני היונים, וסמוך לחתימה כה דבר האיש וכה ענה על אודות המלחמה והנצחון שבין מעשה אדם ומעשה שמים Plus tard Jacob n' entra dans la terre promise qu' apres avoir lutte toute une nuit contre un etre mysterieux et sans nome que DUT disparaitre a l' aurore. Pour pouvoir s' en aller cet esprit des tenebres. (זכור את אשר דברו חז"ל כי הוא זה סמאל שרו של עשו שהוצרך להודות על הברכות) se vit force de benir son opiniatre adversaire, le quel quoique vainqueur revint boiteux de sen duel nocturne avec le FORT que nul oeil ne pouvait voir. — Rev. de deux mondes vol. XL. p. 870.]
[השמטה: כי שרית עם אלהים ועם אנשים. עיין מ"ש שם על הדמות Osiris המצרי ליעקב הגשמי והרוחני בחכמת הקבלה. — ועיין פ' בלק והאביד שריד מעיר, שהבאתי שם בהרחבה דברי רמב"ן שמקרי האבות היו סימנים לבניהם אחריהם — ויש לדעת הזאת שרש בדחז"ל הקדמונים, ואם תסתכל היטב תראה כי רובי האגדות שהעמיסו על יעקב ועשו אינם רק כעין דוגמאות למה שקרה ליהודים עם הרומיים — ועתה שמע דברי חוקר בקי ומומחה בקדמוניות מצרים, ראשית דרכי המצרים, ורוח המושל ביניהם הוא שמקרי אוסיריס היו סימן ודוגמא לכל מה שיקרה לכל אדם אחר מיתתו, כי כל מצרי נקרא אוסיריס ודבק עמו ומתאחד עמו. Oreurti Catal. illus. vol. l. p. 76 וגם בזאת לא נופלים אנחנו, כי כל איש יהודי נקרא גם הוא ישראל. ולזה מקביל אומרם ז"ל שעתידים צדיקים להקרא על שמו של הקבה"ו.]
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1862-1863
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5