אם למקרא · דברים · פרק 28 · פסוק 65

ובגוים ההם לא תרגיע. לצדקה ולכפרה יחשב להחכם יש"ר ע"ה שכתב בפ' זה ביאור נחמד ואמתי, כי זה עונש גדול אבל למדנו ממנו נחמה גדולה שלא יעזבם ה' לנצח עד שימצאו מנוח בין הגוים ויתיאשו מן הגאולה אלא תמיד יהיו אצלם כגרים ותושבים — וזה ע"ד שאמר ה"ית על ידי יחזקאל ואשר אתם אומרים היה נהיה כגוים וגו' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ואמר עוד רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, וזה אומרם ז"ל, יאה גלותא לבת ישראל כורדא סומקא על סוסיא חיורא".

ולא יהיה מנוח לכף רגלך. אמר שיגלו ממקום למקום ולא ימצאו מקום קבוע לדור שם, וכן נתקיים בנו באורך גלותינו, שדחו אותנו מעיר אל עיר, ומממלכה לממלכה — וכבר ידעת מה שנתפרסם אצל האומות מהיהודי התועה errant Juif וספרו עליו שהיה יהודי אחד שעבר בדרך שהיה ישוע הנוצרי הולך בו להתלות על העץ וקלל אותו הנוצרי שלא ימצא מנוח לכף רגלו, וכתבו על זה ספרים, והרכיבו עליו דמיונות — ולדעתי ביהודי הזה, רצו הראשונים למשל הגוי כלו ישראל בכלל, שהלכו לדעתם גולים ומטלטלים על דם ישוע שנשפך במעלם אשר מעלו בו, ואין אצלי בזה ספק, ולא ידעתי אם קדמני אחר בפירוש הזה, והפלא בזה שמצאתי בספרי קדמונינו שרש ועקר לדמיונות אלה והוא בב"ר אצל ההגדה הידועה מלידת המשיח והוסיף בזה הלשון "יצתה בת קול ואמרה אליהו לא כשאתה סבור אלא ד' מאות שנה יגור בים הגדול, ופ' במעלה עשן אצל בני קרח ופ' שנים בפתחא של רומי (מקביל למ"ש בתלמוד והיכא יתיב אפתחא דרומי) ושאר שנים מחזיר על כל מדינות גדולות עד עת קץ".