אם למקרא · דברים · פרק 17 · פסוק 3

אשר לא צויתי. רבים פירשו שחוזר על העבודה, ולא כן דעתי רק על השמש והירח ודבר כנגד הטועים האומרים שעזב ה' הנהגת העולם השפל בידם, על כן אמר אשר לא פקדתי אותם על זאת נגד סברתם, וזהו צויתי לשון מנוי כמו וצוית אותו לעיניהם, והשבעים והוולגאטא שחוברו אצל הגוים הרגישו בטעות זה ומתוך כך ירדו לסוף כוונת הכתוב על כן תרגמו בלשון רבים כאלו שבים על השמש והירח, ואם כן יהיה כטעם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, לא שה"ית נגלה אליה וצוה אותה על ככה, רק שגזר עליה שתכלכל את אליהו וכן דעת רש"י שכתב בפמליא דילי וכו' — ויתכן ג"כ לפרש אשר אשר לא צויתי כמשמעו ודומה לו בס' ירמיה (סי' ו') ובנו במות התפת וגו' אשר לא צויתי ומנין תעלה על דעתך שהקב"ה יצווה לעבדם, התשובה זה היה טעות הקדמונים להאמין שיהיו השמש והירח והכוכבים אמצעיים להוריד על ידם השפע והטוב העליוני כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה כן כל המקרים טובים או רעים על ידי הכוכבים והמזלות ירדו אלינו ועל כן בחרו להם עבודות וקרבנות והקטרות לרצון להם לשרי מעלה, ופעמים שיאמינו היות אלוה מושל על כלם גבוה מעל גבוה שומר הסדר השמימיי והוא המצוה לעבדם, כאשר יצווה בשאר עבודות להשגת תכלית הצלחתם, ולא כן נתן לישראל ה' אלהינו רק ליחד אליו כל העבודות כלם, על כן אשר לא צויתי הפך אלהי הגוים שצוו על זה.