עשה לנו אלהים. כבר נודע שהאמונה באל יחיד לא תושג כ״א כשיעמוד אדם על שלמות שכלו וטבעו, ועל כן לא תמצא בדורות ראשונים רק אצל השרידים אשר ה' קורא, וכן להפך האמונה באלוהות הרבה היא הרצויה ומקובלת אצל ראשוני הגוים והמונם בכל קצוי ארץ והיא הנבחרת אצלם, ולולי שעם זו יצר לו ית' להשאיר אמונתו ברכה בארץ וגלה לו כל מצפוני הדת האמתית, לא היה הזמן ראוי ולא ישראל ראויים לאמונה אל יחיד ואפס זולתו, כי רב המרחק הרבה מאד בין מצבם שכלי, מדותי, ומדיני ובין האמונה העליונה הנשגבה ההיא ומחסרון ערך ושווי ביניהם קרה שנטו ישראל אחרי ע״ז ובראשם העגל הזה, וראה כמה צדקו דברי רבותינו ז״ל שריחקו כל מין סבה אחרת למעשה הרע הזה וקימו ואשרו רק הסבה שזכרנו כשאמרו לכוונה זו ממש אשר העלוך מלמד שאוו לאלוהות רבות כלומר, תאותם הטבעית עדיין היתה מושכת אותם לאמונת אלוהות רבות Politheisme אשר הורגלו כה כל עמי הארץ לפניהם ולאחריהם.
קריאה במקור
אם למקרא · שמות · פרק 32 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Livorno, 1862-1863
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001100338/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c99fd1272e5e62b4567d24be94b70f75a2c8d118a0c4c418e10fcbfea9febb5