אם למקרא · בראשית · פרק 41 · פסוק 1

ויהי מקץ. קץ פעמים שהוראתו תחלה ופעמים שר"ל סוף, והוא מהשמות המורים על ההפכים-ומהמורים על ההתחלה, מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי, וכפי דברי הרא"בע גם מקצה ג' שנים וגו'- וכן מקץ שבע שנים תעשה שמטה (דברים ל"ד) ומהמין השני, מקץ ארבעים — מקץ שנתים ימים — וכן תחלה ותכלה קרובים במבטא — והתאחדות אלה ההפכים בשם אחד, הוא רמז יקר ומתפרש בשרשי חכמת הקבלה ומורה על המלכות שהוא ראש וסוף, תחלה וסוף כידוע, ואם השכלת בפילוסופיא האשכנזית שבזמנינו השמה על ראש פנתה, התאחדות ההפכים, תבין זה יותר, רק שיש הפרש בינם לבין המקובלים, אין כאן מקום להאריך בו — וזה אחד מהמקומות שחכמת הדקדוק וחכמת הקבלה מסתייעים ועושים שלום ביניהם, ושהחכמה השפלה במדרגת החכמות התוריות המורה על המוחש Sesibile והיא חכמת חומריות הלשון — נותנת יד, ומחזקת בשולי החכמה העליונית והיא חכמת האלהות — וההשתוות והשלום הזה הוא תכלית למוד הלשון ונוכל לגדור אותו ולבארהו, בזה האופן, והוא להשיג כיצד יהיה הלשון האלהי, דמות או תמונה מוחשת מהחכמה האלהית.

על היאור. פירש"י שכל שאר נהרות אינם נקראים יאור חוץ מנילוס — ועיין רמ"בן, ועיין ג"כ בהערותי על אנקלוס בקונטרוס גר צדק — והאמת הגמור כדברי רש"י, אבל לא מטעמו, שהרי כתב וז"ל שטעם שנקרא יאור מפני שכל הארץ עשויה יאורים יאורים בידי אדם — ולא מן השם הוא זה, רק שם נילוס בלשון מצרי הוא יאור בראיות גמורות ומכללן Diodor. Sic. Lib. l. p. 19. ועוד היה נקרא בלשון מצרי בשם אחר שענינו שחור אולי על כן נקרא ג"כ בל"הק שיחור בס' ישעיה, עיין Guignaut Relig. de l' Antiq. ed. Paris. l. 197. ואם מצאנו בדניאל יאור על חדקל, כמ"ש ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל והנה איש אחד לבוש הבדים וכתיב והנה שנים אחרים עומדים אחד הנה לשפת היאור וא' הנה לשפת היאור וכו', נראה לי לפרש שמתחלה היה שם יאור לשון מצרי רק ענינו נהר דרך כלל כמו שידענו מכמה גוים במזרח ומערב שקראו נהרותיהם נהר סתם, ואבוהון דכלהו נהר על פרת על כן בהמשך הזמנים חזרו לתאר גם חדקל בשם יאור על שם הנהר.