אם למקרא · בראשית · פרק 28 · פסוק 18

וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה. יש מי שכתב שאלה כדרך המצבות שמקימים ברחבות קריה לעשות שם ושארית בארץ לאיזה מקרה נורא ונשגב — ואין דעתי נוחה בזה, אלא שהם דברים מוקדשים לשמים, וכמו שאדם מקדיש בהמתו ושדהו כן מקדיש בדומם האבנים, ומושח אותם לשם שמים, ורבים חשבו (וקרוב הוא) שמזה למדו היונים ועמים אחרים לעבוד צורות אבנים פרטים, ויקראום בשם חצוב משם בית אל רוצה לומר ביתילי Betili לאמונתם שיהיה הכבוד שוכן בתוכם כמ"ש ראב"ע פעמים, ולאמונה זו ישקיפו דברי סאנקוניאטון כשפירש ביתילי — אבנים חיות — ועוד אמרו שמכאן למדו הגוים להקדיש אבנים ולמשוח אותם כמו שיעידו ע"ז קלמינס האלכסנדרי, וארנוביו, ומינוציוס פליבס, ואפוליו, וזהו הטעות שטעו אבותינו בענין העגל ר"ל להוריד בתוכו הכבוד (מעין ההתגשמות שטעו בו המינים, אלא שזה בדומם, וזה במדבר) שכן היו מאמינים הגוים אשר סביבותיהם, ויפה העיר ע"ז הראב"ע, וחכמת חכמי זמנינו תסכים עמו, שכן כתב Creuzer Relig. de l' antiq. ed. Paris Vol. l. 91. — On ncroyait par la captiver la divinite, et la faire descendre en personne dans LES IMAGES dans le temple etc. וחכם מגדולי הבקיאים בקדמוניות Dupuis Origine des Cultes lI. 113. כתב וז"ל "האמונה מהתעצמות האלהות בנבראים, היא נמצאת בכל הדתות.... האיש האפרקי היוצר לו פסל ומסכה אין כוונתו לעבוד לחומר שקנה הצורה ההיא רק האלוה השוכן בתוכו, — אנשי אי ציילאן המקימים להם פסל או מצבות יעשו זאת, מחשבם כי שפע אלהי נאצל עליו מלמעלה ע"י תפלותיהם או השבעותיהם, וכן מאמר כהני הנוצרים HOC est שעל ידו מורידים האלהות כפי דעתם" ע"כ. — ודרך כלל דע לך שאין המינות והע"ז רק אמונת אמת משובשת וכמו שנעיר במקומות אחרים.