אם למקרא · ויקרא · פרק 19 · פסוק 28

ושרט לנפש וגו' וכתבת קעקע. ממה שמצינו שני האזהרות האלה מחוברים בפסוק נראה שטעם אחד להם, ונאמר שגם כתבת קעקע למת היו עושים, וכן מספרים הנוסעים בארץ האסקוימאל Esquimaux בארצות אמיריקא שמקעקעים איזה סימנים על בשרם להראות אבלות, עיין Revue Britannique Mai 1845. ומצאתי עוד שהיו מקעקעים בשרם גם לסבות אחרות, לתפארת, לבריאות, לשם שמים, לחשק, לשנאה, לשמחה ולאבלות, והוא הנקרא בלשונינו Tatuaggio והוא נגזר מ Tattoo בלשון פוליניסיא והוראתו הכאה אחר הכאה, וכן קעקע כלומר נקיעה אחר נקיעה, ויורה על מין אות שלא ומחק הנעשה ע"י כלי חותך או נוקב הן ע"י עצמם בלבד והן בתוספת צבע וזוהי דעת חז"ל שאמרו עד שיכתוב ויקעקע, וראה כמה נתפשט מנהג זה בכל מקום ובכל זמן II Politecnico Febbrajo 1861.fasc.2. — ומלבד זה מצינו אומות שישאו על גופם סימן בבשרם שבו יוודעו ויבדלו בתוך שאר ב"א, על אנשי תראשא ופארטיא Traci e Parti ספרו שהיו מקעקעים על בשרם כדמות יירוגליפישי — על הרומיים ידענו שהיו מסמנים על בשר אנשי הצבא סימנים שבו יהיו נודעים ונכרים — ודרך כלל הגוים עוע"ז היו מקעקעים על ידי האש והברזל סימנים מיוחדים לאליל אשר אליו ידרושו ויתקדשו ותחת כנפיו יחסו.