אם למקרא · בראשית · פרק 22 · פסוק 1

ויהי אחר הדברים האלה. שמעתי טעם נכבד על מצות עקידת יצחק, והוא שרצה האל ית' לבטל העבודות המתועבות מזביחת בניהם ובנותיהם, ודרך כללמשפיכת דם האדם על מזבחותיהם, ולתכלית זה צוה לאברהם שיעלה בנו עולה לשם שמים למען ישלח דברו בשעת שחיטת בנו לבטל המעשה ההוא, ובזה יורה חטאים בדרך שהמעשה ההוא רע ומר מצד עצמו, גם בהתקיים בו כל התנאים המקיימים ומאשרים אותו, ר"ל מצות הבורא לזובח ולאב עצמו מבלי שיפול ספק על אמתת רצונו, והעלותו עולה לא לשם ע"ז, רק לשם בורא עולם אשר בידו נפש כל חי, והוא הנותן נשמה לעם עליה ובידו ליטלה המינו, וכל אלה תנאים שלא נמצא כמוהם בכל הגוים, ובכל מלכותם, מאין כמוהם, ובכל זאת בא הצווי נחוץ לאמר, אל תשלח ידך וגו' וגו' — וא"ת מה צורך למעשה ולא נסתפק בצווי, התשובה, הא למה זה דומה, למי שרוצים להורידו מגדולתו על כל דבר פשע או לסבה אחרת שמלבישים אותו בגדי חמודות אשר לבש בהיות המשרה על שכמו, ואחר כן בעודו מלובש ועומד פושטים אותו מעליו, וכן מבואר מצינו בכתוב קח את אהרן ואת אלעזר בנו וגו' ולבש אהרן הבגדים, ואח"כ פשט אותם מעליו והלבישם לאלעזר, ולא הספיק שילבשם אלעזר בפני אביו — ככה לבטל זביחת האדם באדם נעשו כל ההזמנות וההכנות הנצרכות עד שלא נשאר כ"א גוף המעשה ר"ל השחיטה בפעל, ובאותה שעה נתבטל.