אם למקרא · בראשית · פרק 18 · פסוק 2

והנה שלשה אנשים. אין ספק כי המאורעות הקדמוניות, ובפרט בהיותם מעשה נסים, השאירו רושם וזכר עולם בלב כל מי שהגיע אליו שמץ מנהו מהנוראות ההנה, ומכללם לא יבצר, שמה שקרה לשלשת אבותינו הראשונים, לא יתפרסם, אם מעט ואם הרבה בכל העמים אשר נפוצו שמה, ובין זרעם אחריהם גם בני ישמעאל גם בני עשו, ומהם לשמע אזן שמעו גם הגוים הרחוקים וביחוד עם יון אשר ידענו ממנו שנתלמד ונתחנך הן בחכמת האדם והן בחכמת האלהים מבני קדם פלשת וצר עם כוש, אשר להם עם האומה הישראלית קורבה גדולה, ומהעניינים שנודעו אצלם ממקרי האבות הרגישו קצת חוקרים בספור אוביריוס מהשלשה אלהי יון דברים רבים שדומין בכל פרטיהם למראה הגדול הזה באלוני ממרא בפתח האהל והוא כי יספר אוביריוס, ששלשת אלהי יון בהיותם נוסעים הלוך ונסוע בכל הארץ לראות מפעל כל היצור אם טוב ואם רע, ויקר מקרה שיום אחד לפנות ערב פגעו בסכה קטנה, ועל פתחה יושב היה האיריי הזקן וחיש קל בראותו אותם מרחוק במו פיו יתחנן שיסורו אל ביתו ויכניסם באהלו ויכבדם ככל אשר השיגה ידו לעשות. — ויהי אחרי אכלם, ואחרי שתה, שאלו לזקן מה לעשות לו לטובתו ולהנאתו, וישב הזקן ויאמר כי כל מאווי נפשו להיות לו ילד שעשועים רק מבלי שיצטרך למשכב אשה כי אשתו מתה, והוא נשבע לה טרם מותה שלא ישא זולתה אשה אחרת — ולא אחר האלהים למלאת את שאלתו, ויהי לו בן- ושתים אלה טוב וראוי להעיר בספור זה, האחת שם האיש כספור אובידיו איריי שלדעת קצת, שם זה רמז לאברהם המכונה אצלם מאור כשדים, מפני הנס שנעשה בו — והשנית, שעין רואה כיצד נשתנה הפלא של שרה וחזרתה לנערותה לפלא אחר עצום ממנו היינו להוליד מבלי עזר כנגדו, וכל זה אינו מהמתמיהין לכל מי שידע כיצד ישתנו על נקלה פרטי המעשים לפי רוב השנים והאנשים המריקים הספור ההוא מבלי אל כלי עד שלא עמד טעמו בו וריחו נמר.