אם למקרא · במדבר · פרק 22 · פסוק 18

לעבור את פי ה' אלהי. מה שהביא הח' שד"ל לראיה מהרומיים להורות שלא היה בלעם עובד ה' אלא שהיה עובדה עתה כדי שיסור ה' מעל יש' אינו ענין למה שלפנינו, כי לא יתכן שבלק ישלח לבלעם לקלל את ישראל ועי"ז יחזור ה' לשנוא לישראל אם לא שהיה יודע בבלעם שהיה מכיר באלהותו ית' ומתפאר בידיעתו, וגם הוא אמר על עצמו נאם שומע וגו' ויודע דעת עליון מחזה שדי יחזה וגו' ולא יתקבל שידבר על פעם זאת בלבד, והנכון כדעת חז"ל שבתחלה היה נביא אמת והיתה אצלו מקובלת אמונת הקדמונים באלהותו ותאריו ית' — גם הרב דון יצחק לחנם פירש כי בלק היה כמלעיג כששאל לבלעם מה דבר ה ובאומרו מנעך ה' מכבוד וזה ללא צורך, כי הנכון כי אלהי האבות וישראל ידוע היה אצל הקדמונים אלא שנשתבשו בתאריו ובמדותיו, ודמה בלק לשוחדו ולפייסו בנחשים וקרבנות כאלילי הגוים, ולהוציא זה מלבו אמר בלעם לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וזה לאות כי אלהי ישראל הוא אלהי כל בשר, וגם התורה לא תכחיש זה עם היותה נותנת הסגלה והיתרון לעם ישראל וזו ראיה כי אינה מעשה ידי אדם או ישראלי אוהב אומתו.