ואשב בהר. ולמעלה הוא אומר (י' י') ואנכי עמדתי בהר, אמר רב, עומד ולומד יושב ושונה, ר' חנינא אמר שוחה היה, ר' יוחנן אמר אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר (פ' דברים) ותשבו בקדש ימים רבים, ורבא אמר, רכות מעומד וקשות מיושב בר"ל דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשומעם ולהבינם לומדים בעמידה, ודברים קשים שצריך לטרוח הרבה להבינם מותר לישב, ועיין מש"כ לעיל בפ' ואתחנן בפסוק ואתה פה עמוד עמדי (ה' כ"ח). –
ודע דבזבחים י"ט ב' מתבאר דעמידה ע"י סמיכה הוי כישיבה, וכן קיי"ל באו"ח סי' קמ"א ס"א לענין קריאת התורה שאסור לעמוד בסמיכה מכיון שאסור בישיבה, ועיין ברמ"א לחו"מ סי' י"ז ס"א בענין עמידת עדים כתב דעמידה ע"י סמיכה נקרא עמידה, ולפי"ז מבואר דסמיכה נקרא גם ישיבה גם עמידה, ובאו"ח שם תמה המג"א על דברי הרמ"א אלה, וגם מסוגיא שלפנינו יש להעיר עליו דמקשה למה כתיב פעם ישיבה ופעם עמידה ומתרץ תירוצים שונים ולדברי הרמ"א הלא היה יכול לתרץ שעמד בסמיכה, אחרי שסמיכה כוללת גם ישיבה גם עמידה, ואולי כן היא כונת ר' חנינא שאמר שוחה היה. .
(מגילה כ"א ב')
ודע דבזבחים י"ט ב' מתבאר דעמידה ע"י סמיכה הוי כישיבה, וכן קיי"ל באו"ח סי' קמ"א ס"א לענין קריאת התורה שאסור לעמוד בסמיכה מכיון שאסור בישיבה, ועיין ברמ"א לחו"מ סי' י"ז ס"א בענין עמידת עדים כתב דעמידה ע"י סמיכה נקרא עמידה, ולפי"ז מבואר דסמיכה נקרא גם ישיבה גם עמידה, ובאו"ח שם תמה המג"א על דברי הרמ"א אלה, וגם מסוגיא שלפנינו יש להעיר עליו דמקשה למה כתיב פעם ישיבה ופעם עמידה ומתרץ תירוצים שונים ולדברי הרמ"א הלא היה יכול לתרץ שעמד בסמיכה, אחרי שסמיכה כוללת גם ישיבה גם עמידה, ואולי כן היא כונת ר' חנינא שאמר שוחה היה. .
(מגילה כ"א ב')