1ואם שלש אלה. מהו שלש אלה, יעוד לך או יעוד לבנך או פדיה, או אינו אלא שארה כסותה ועונתה, אמרת, אי אפשר, שאין הדבר אמור אלא בעבריה פזר"ל הפסוק ואם שלש אלה איירי באמה עבריה ואיך אפשר לפרש דקאי על שארה כסותה ועונתה דאיירי בהאחרת שיקח לו דהיינו בבת ישראל כמבואר בדרשה הקודמת, אע"כ דקאי אשלשה מיני קנינים, יעוד לך או לבנך או פדיון בגרעון כסף, והגר"א גורס שאין הדבר אמור אלא בבת ישראל והכונה אחת היא עם פירוש הגירסא שלפנינו כמש"כ אלא שהוא מפרש שהלשון אין הדבר אמור מוסב על הלשון שארה כסותה ועונתה, ולכן הגיה בבת ישראל, מפני שבאמת לשון זה איירי בבת ישראל כמש"כ, אבל לפי שנפרש אנו שהלשון אין הדבר אמור מוסב על הלשון ואם שלש אלה א"כ אפשר לפרש ע"פ הגירסא שלפנינו, ודו"ק. .
(שם)
2ויצאה חנם אין כסף. האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף, מנלן, א"ר יהודה, דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומנו אביה פחדהלשון אין כסף מיותר כאן, ודריש אין כסף לאדון זה שביציאתו ממנו אינו זוכה בכספה, אבל כשיוצאת מאביה יש לו כסף ע"י יציאתה, והיינו שזוכה בכסף קדושיה, ועיין מש"כ בדרשה הבאה. .
(כתובות מ"ו ב׳)
3ויצאה חנם אין כסף. ויצאה חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות פטהנה אין ספק שאין כונת חז"ל להעמיס זמנים אלו בתבות אלו אלא הכונה דכיון דעיקר זכות האב במכירת בתו הוא רק בקטנותה ולכן כשיגיע זמן גדלותה אז תמה זכות האב והיא יוצאה לחירות, וסמכו חז"ל שני זמנים לגדלותה, האחד שנת הנערות והשני זמן הבגרות, ואע"פ דבכלל זמן בגרות הוא זמן נערות, כי הבגרות היא ששה חדשים לאחר הנערות, אך יש שאין לה ימי נערות והיא יוצאת מקטנות לבגרות כגון איילונית, וסמכו אלה הזמנים על שתי הלשונות חנם אין כסף שהן מיותרות לתכלית הענין, ורומז לשני זמנים שזכות היציאה בהם באה ממילא חנם אין כסף, ודו"ק. –
ובפי' רש"י בפסוק זה כתב להיפך מלשון הגמרא ויצאה חנם אלו ימי נערות, אין כסף אלו ימי בגרות, ותמה הרא"מ בזה וטרח ליישב, ולי נראה עפ"י מש"כ התוס' כאן דבאמת היה גם להגמרא להקדים זמן נערות לבגרות לפי סדר הזמנים אלא דלא סדרו בגמ' כן מפני שאין כסף צריך לאוקמי לימי נערות כדאמר שם אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו – אב, והיינו שהאב זוכה בכסף קדושי בתו נערה, עכ"ל. והנה בב"ק פ"ז א' פירש"י דהא דהאב זוכה בקדושי בתו נערה ילפינן מפסוק בנעוריה בית אביה (פ' מטות) כל שבח נעורים לאביה, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה בכתובות מ"ו ב' [ונ"ל דאע"פ דבגמ' דחו ללימוד זה אין זה אלא דחוי בעלמא ובאמת דרשה עקרית היא], ולפי"ז שוב אין הכרח לאוקמי אין כסף לימי נערות, ולכן פירש"י לפי סדר הזמנים, מעיקרא נערות והדר בגרות, וראיה נאמנה לזה שהרי רש"י בפירוש הפסוק כאן השמיט הדרשה אין כסף לאדון זה וכו' והיינו כמש"כ ודו"ק. .
(קדושין ד׳ א׳)
4ויצאה חנם אין כסף. מכאן שאמה העבריה נקנית בכסף צר"ל מדאמר שיוצאה בלא כסף ש"מ שקנינה היה בכסף, דאל"ה מה ראה למעט אין כסף הלא לא היה בזה כלל כסף. ובבבלי יליף זה מלשון והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת כמבואר לעיל. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
5ויצאה חנם אין כסף. שומע אני חנם מן הגט, ת"ל חנם אין כסף, חנם מן הכסף ולא חנם מן הגט צאפי' בס' התוה"מ דזה יתבאר עפ"י מ"ש בקדושין י"ח א' דכשמייעדה בעי גט, ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא לא לבטלה הלכתא מינה, קמ"ל. ופירש"י הלכתא – הלכית אמה העבריה ואם רצתה לצאת בשארי חופשין בלא גט כמו בשנים וביובל ובמיתת האדון ובסימנים תצא, קמ"ל. וזהו שאמר שומע אני שאם שלש אלה דהיינו שאר כסות ועונה לא יעשה לה תצא חנם בלא גט, קמ"ל, ע"כ.
ואני תמה על פי' זה, שהרי בדרשה דלעיל בתחלת הפסוק נתבאר דהלשון ואם שלש אלה לא קאי כלל על שאר כסות ועונה אלא איעוד שלו או לבנו או אפדיון בגרעון כסף [עיין לעיל אות פ"ז], וא"כ בכהאי גונא בודאי מה שייך בזה גט, כיון דלא נתיעדה אליו כלל, ויוצאת בזכות אמה העבריה כמבואר, ולכן נראה דהפירוש הוא ולא חנם מן הגט – מן גט שחרור, והיינו שיוציאה בגט שחרור, ודו"ק. .
(מכילתא)