בבואכם אל הארץ. תניא, בבואכם אל הארץ, אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים שלשה מרגלים, ת"ל בבואכם, בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם, וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק, מכאן דחלה בזמן הזה דרבנן לבר"ל בא"י, דאלו בחו"ל אין חיוב כלל בחלה, רק משום שלא ישתכח תורת חלה, כמבואר בבכורות כ"ז ב', ופירש"י וז"ל, והכי פירושו, כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה בבואכם ולא כתב כי תבאו יכול משנכנסו לה שנים שלשה מרגלים ת"ל וכו', עכ"ל. ולדעתי פירושו זה קשה מדרשה שבסמוך בספרי, בבואכם אל הארץ, ר' ישמעאל אומר, שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולם נאמר והיה כי תבאו והיה כי יביאך וכאן נאמר בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה, ע"כ, ר"ל אף קודם שכבשו וחלקו את הארץ לשבטים, הרי מבואר דשינוי לשון זה בא להורות ענין אחר, והיינו תכיפת הכניסה, אבל הביאה – ביאת כולם, ואיך שימש רש"י להורות ענין אחר משינוי לשון זה. ורש"י עצמו כאן הביא דרשה זו דר"י.
אבל לולא דברי רש"י הו"א דהפירוש כך הוא, בשנדקדק לבאר הלשון אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים שלשה מרגלים וכו', מאי קשה ליה הלשון בבואכם, ואי משום שינוי הלשון שבעלמא נאמר והיה כי תביאו וכו', לא הו"ל לפי"ז לומר אי בבואכם שאין לו ביאור כלל לפי"ז.
ולכן נראה דנסמך ונמשך בדרשה זו על הדרשה דר' ישמעאל מספרי הנ"ל שאמר שינה הכתוב ביאה זו וכו' ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה, אף בלא כיבוש וחלוקה, דמבואר לפי"ז שהלשון בבואכם מורה על ביאה קלה ושטחית ולא ביאה יסודית וחשובה, וכמו כבואכם העיר כן תמצאון אותו (שמואל א ט׳:י״ג) שפירושו מיד כשתכנסו לעיר, ומכיון שכן הלא אפשר גם לומר שא"צ גם ביאת כל ישראל אלא כל ביאה שהוא אף שנים שלשה מרגלים, ת"ל בבואכם, ר"ל מכנוי הלשון בבואכם דהוי כמו דכתיב בביאה שלכם דמורה על ביאת כולכם, וזה דהלשון בבואכם מורה על ביאה קלה ושטחית כמבואר הוא לענין קדמות הכיבוש והחלוקה, כמש"כ. וע' בתוס' נדה מ"ז א' ד"ה לא גרסינן, ולפי מש"כ הכל מבואר, יעו"ש ודו"ק.
ומה שאמר וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק, ר"ל אפילו בימי עזרא שאז העלה רבים מבבל לא"י, אפ"ה לא נתחייבו בחלה, משום דעכ"פ לא העלה כולם, דרובם נשארו בבבל כדכתיב (עזרא ב' ס"ד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים וגו', יעו"ש. ועיין מש"כ בפסוק הסמוך בדרשה תרימו תרומה לה' בענין צירוף דרשה זו לדין תרומה בזה"ז. .
(כתובות כ"ה א׳)
אבל לולא דברי רש"י הו"א דהפירוש כך הוא, בשנדקדק לבאר הלשון אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים שלשה מרגלים וכו', מאי קשה ליה הלשון בבואכם, ואי משום שינוי הלשון שבעלמא נאמר והיה כי תביאו וכו', לא הו"ל לפי"ז לומר אי בבואכם שאין לו ביאור כלל לפי"ז.
ולכן נראה דנסמך ונמשך בדרשה זו על הדרשה דר' ישמעאל מספרי הנ"ל שאמר שינה הכתוב ביאה זו וכו' ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה, אף בלא כיבוש וחלוקה, דמבואר לפי"ז שהלשון בבואכם מורה על ביאה קלה ושטחית ולא ביאה יסודית וחשובה, וכמו כבואכם העיר כן תמצאון אותו (שמואל א ט׳:י״ג) שפירושו מיד כשתכנסו לעיר, ומכיון שכן הלא אפשר גם לומר שא"צ גם ביאת כל ישראל אלא כל ביאה שהוא אף שנים שלשה מרגלים, ת"ל בבואכם, ר"ל מכנוי הלשון בבואכם דהוי כמו דכתיב בביאה שלכם דמורה על ביאת כולכם, וזה דהלשון בבואכם מורה על ביאה קלה ושטחית כמבואר הוא לענין קדמות הכיבוש והחלוקה, כמש"כ. וע' בתוס' נדה מ"ז א' ד"ה לא גרסינן, ולפי מש"כ הכל מבואר, יעו"ש ודו"ק.
ומה שאמר וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק, ר"ל אפילו בימי עזרא שאז העלה רבים מבבל לא"י, אפ"ה לא נתחייבו בחלה, משום דעכ"פ לא העלה כולם, דרובם נשארו בבבל כדכתיב (עזרא ב' ס"ד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים וגו', יעו"ש. ועיין מש"כ בפסוק הסמוך בדרשה תרימו תרומה לה' בענין צירוף דרשה זו לדין תרומה בזה"ז. .
(כתובות כ"ה א׳)