ובקרבתם אל המזבח. אין ריחוץ ידים ורגלים בבמה, דכתיב ובקרבתם אל המזבח ירחצו יר"ל בבמה מותר להקריב בלי רחיצה, והיינו בבמה קטנה שכל אחד עשה לעצמו בחצרו וגינתו להקריב עליה קרבנותיו [בשעת היתר הבמות דהיינו קודם בנין הבית בשילה ואחר שנחרבה שילה בימי עלי – קודם שנבנה המקדש בירושלים]. וטעם הדבר משום שלא היתה שם השראת השכינה וממילא אין מעלת קדושתה כקדושת המזבח שתעכב בה רחיצה, אבל בבמה גדולה דהיינו במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש נהגו כמו במקדש, וכן יש כמה ענינים שמשונים דיני במה קטנה מדיני המקדש וכמשכ"ל בפ' תצוה סוף פרשה כ"ח יעו"ש, והכל מטעם העדר השראת השכינה שם כמש"כ. ונראה דסמך דרשה זו על לשון המזבח בה' הידיעה דמשמע ליה המזבח דאיירי ביה קרא דהיינו מזבח של משכן ולא של במה, ולא ידעתי למה לא סמך דרשה זו על הפסוק הקודם דפ' תשא (ל' כ') ירחצו מים בגשתם אל המזבח, וצ"ע. .
(שם קי"ט ב׳)
(שם קי"ט ב׳)