ולא יחלל. אמר רבא, כהן גדול באלמנה שבעל ולא קידש לוקה, מאי טעמא, ולא יחלל זרעו בעמיו כתיב והרי חילל קאנסמך על הדרשה שבפסוק הקודם דדריש רבא מלא יקח דעיקר חיוב מלקות תלוי בביאה, ואם קידש ולא בעל אינו לוקה רק אם בעל אחר הקדושין לוקה גם משום לא יקח, ועל זה אומר כאן דלא נימא דאע"פ דעיקר חיוב מלקות תלוי בביאה מ"מ אינו חייב על הביאה אלא א"כ היתה אחר הקדושין, אלא דבביאה לחוד לוקה נמי, משום דעכ"פ חללה כדמפרש, אבל בשאר חייבי לאוין כגון כהן הדיוט בגרושה זונה וחללה וכן ישראל בפסולי קהל אינו לוקה בביאה בלא קדושין. וטעם הדבר משום דבאלמנה לכה"ג כיון שבא עליה חללה ושייך בה ולא יחלל, משא"כ בכהן הדיוט בג' נשים הנ"ל ובפסולי קהל כיון שמחוללות הן מכבר אין לוקין משום לא יחלל רק אם קידש מקודם.
זו היא דעת הרמב"ם בפט"ו ה"ב ובפי"ז ה"ג מאס"ב, אבל הראב"ד ורמב"ן חולקים עליו וס"ל דגם בכה"ד בנשים האסורות לו לוקה על ביאה בלא קדושין, ומה שאמר רבא דינו בכה"ג לאו דוקא בכה"ג בלבד, אלא משום דגוף הפסוק ולא יחלל כתיב בכה"ג, אבל אליבא דאמת כיון דילפינן בגז"ש זונה זונה דגם כהן הדיוט מחלל זרעו כמבואר לעיל, א"כ שוה בזה כה"ד לכה"ג, והוא הדין לשאר פסולי קהל, וכ"נ בדעת רש"י ביבמות ע"ח א'. וכבר נשאל הרמב"ם מחכמי לוני"ל על חידוש דין זה, והשאלה והתשובה הועתקו במלואם במ"מ פט"ו ה"ב מאס"ב, וכמעט שלא הניחו הראשונים מה להתגדר בבאור מחלוקת זו.
ואך באחת נעיר מה שנראה סמוכין לדעת הרמב"ם לפי הדרשה דבסמוך ולא יחלל זרעו, אין לי אלא זרעו, היא עצמה מניין שמתחללת ת"ל וכו', וא"כ לעיל בפסוק הקודם בדרשה זונה דיליף בגז"ש מה כאן בכה"ג זרעו חולין אף התם בכה"ד זרעו חולין, ואי ס"ד כדעת החולקים על הרמב"ם דגם בכהן הדיוט חייב משום לא יחלל על ביאה בלא קדושין, א"כ למה לא אמר ג"כ מה כאן בכה"ג היא עצמה מתחללת אף התם בכה"ד היא עצמה מתחללת, והיה בזה נ"מ לענין מלקות דידיה, אלא ודאי דכיון דאין מלקות בכה"ד על ביאה לחוד אין שום נ"מ בזה שהיא עצמה מתחצלת, כיון דהיא מחוללת ועומדת מכבר, רק לענין שזרעו מתחלל יש נ"מ שנפסלו לכהונה ולתרומה, ודו"ק. .
(קדושין ע"ח א')
זו היא דעת הרמב"ם בפט"ו ה"ב ובפי"ז ה"ג מאס"ב, אבל הראב"ד ורמב"ן חולקים עליו וס"ל דגם בכה"ד בנשים האסורות לו לוקה על ביאה בלא קדושין, ומה שאמר רבא דינו בכה"ג לאו דוקא בכה"ג בלבד, אלא משום דגוף הפסוק ולא יחלל כתיב בכה"ג, אבל אליבא דאמת כיון דילפינן בגז"ש זונה זונה דגם כהן הדיוט מחלל זרעו כמבואר לעיל, א"כ שוה בזה כה"ד לכה"ג, והוא הדין לשאר פסולי קהל, וכ"נ בדעת רש"י ביבמות ע"ח א'. וכבר נשאל הרמב"ם מחכמי לוני"ל על חידוש דין זה, והשאלה והתשובה הועתקו במלואם במ"מ פט"ו ה"ב מאס"ב, וכמעט שלא הניחו הראשונים מה להתגדר בבאור מחלוקת זו.
ואך באחת נעיר מה שנראה סמוכין לדעת הרמב"ם לפי הדרשה דבסמוך ולא יחלל זרעו, אין לי אלא זרעו, היא עצמה מניין שמתחללת ת"ל וכו', וא"כ לעיל בפסוק הקודם בדרשה זונה דיליף בגז"ש מה כאן בכה"ג זרעו חולין אף התם בכה"ד זרעו חולין, ואי ס"ד כדעת החולקים על הרמב"ם דגם בכהן הדיוט חייב משום לא יחלל על ביאה בלא קדושין, א"כ למה לא אמר ג"כ מה כאן בכה"ג היא עצמה מתחללת אף התם בכה"ד היא עצמה מתחללת, והיה בזה נ"מ לענין מלקות דידיה, אלא ודאי דכיון דאין מלקות בכה"ד על ביאה לחוד אין שום נ"מ בזה שהיא עצמה מתחצלת, כיון דהיא מחוללת ועומדת מכבר, רק לענין שזרעו מתחלל יש נ"מ שנפסלו לכהונה ולתרומה, ודו"ק. .
(קדושין ע"ח א')