ונתת עליה שמן. עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן צאהנה מצות נתינת שמן אינה במנחת בכורים לבד, וא"כ קשה למה פרט כאן בלשון עליה, דלשון זה מורה בעלמא על מעוט, ולכן דריש דבא למעט לחם הפנים מנתינת שמן, ומפרש בגמרא דלולא המעוט היינו למדין נתינת שמן בלחה"פ בק"ו ממנחת נסכים שאע"פ שאינה טעונה לבונה [ע' דרשה הבאה] טעונה שמן כש"כ לחה"פ שטעון לבונה אינו דין שטעון שמן, קמ"ל.
. (מנחות נ"ט א')
ונתת עליה לבונה. עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה צבגם בכאן כמו בדרשה הקודמת דייק יתור המלה עליה שמורה בעלמא על המעוט, ובאמת הלא כל המנחות טעונות לבונה, ולכן דריש שבא למעט מנחת נסכים מלבונה, ולולא המעוט היינו למדין לחובה מלחה"פ שאע"פ שאין טעון שמן טעון לבונה כש"כ מנחת נסכים שטעונה שמן אינו דין שצריכה לבונה, קמ"ל.
. (שם שם)
מנחה היא. מנחה – לרבות מנחת שמיני ללבונה צגהיא המנחה הבאה ביום השמיני למלואים. וטעם הרבוי משום דלשון מנחה היא מיותר, שהרי בכ"מ בפרשה זו הזכיר דאיירי מענין מנחה, ולכן דריש דטעם החיוב לבונה הוא משום דמנחה היא, וכיון שכן ממילא גם מנחת מלואים צריכה לבונה, שגם היא נקראת מנחה, והוא הדין שצריכה שמן, אבל א"צ לרבות, מפני דכתיב בה מפורש ומנחה בלולה בשמן (פ' שמיני).
, היא – להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה צדהרבותא בשתי הלחם אע"פ שנקראין מנחה כדכתיב בפ' אמור והקרבתם מנחה חדשה.
[שם שם]