שבעת ימים תחג. תניא, רבי שמעון אומר, פסח וחג שאינם עונת מלאכה אמרה תורה עשה זה שבעה וזה שמונה ימים, עצרת שהיא עונת מלאכה אינה אלא יום אחד, מלמד שהתורה חסה על ממונן של ישראל סזשלא יבטלו זמנן בשעת עבודה בשדה. ומכאן ראיה מכרחת דמלאכת חוה"מ אסורה מה"ת, דאל"ה אין ביאור לדרשה זו כמובן, משום דאל"כ אין ביטול מלאכה לשבעה ושמונה ימים בפסח ובסכות ודבר פלא הוא שכל כך חקרו בתלמוד ופוסקים בענין זה ולא הביאו ראיה מדרשה זו.
אך אמנם יש לי להביא קצת ראיה דהגמרא לא ס"ל דרשה זו דספרי, והוא דבמנחות ע"ו ב' חקר הגמרא היכי רמיזא בתורה הא דהתורה חסה על ממונן של ישראל, ומביא שם רמז קל ודק מאוד, ואיס"ד דדרשה זו גמורה ומקובלת היא, א"כ הלא אין לך ראיה יותר מוטעמת ומפורשת בתורה מזו. וקרוב לומר, דמדלא הביאו דרשה זו מוכח דס"ל להגמרא דמלאכת חוה"מ מותרת מה"ת, אשר לפי"ז כמובן בעלה הראיה ממנה דהתורה חסה וכו' ודו"ק.
[ספרי].
והיית אך שמח. לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, או אינו אלא יו"ט הראשון, ת"ל אך – חלק, ומה ראית לרבות לילי יו"ט האחרון ולהוציא לילי יו"ט הראשון, מרבה אני לילי יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו סחלא נתבאר מה יתרון לזה שיש שמחה לפניו, ואם לסברא בעלמא, הלא כמו כן יש סברא לרבות ליל יו"ט הראשון משום שיש שמחה לאחריו, ולהיפך למעט ליל יו"ט האחרון, ועייו בפסחים ע"א א'.
ונראה הבאור ע"פ מ"ש בשם הגר"א ז"ל מווילנא בבאור הדרשה בכלל והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, איך מרבינן מלשון אך והא בעלמא קיי"ל אכי"ן ורקי"ן מעוטין, ואמר הוא, דהכונה היא דביו"ט הראשון יש עוד מצות לבד שמחה והם סוכה ולולב ומיניו, ומכיון דכתיב והיית אך שמח, כלומר שישאר לך אך ורק מצות שמחה ולא מצות סוכה ולולב, וזה ע"כ בא לרבות יו"ט האחרון לשמחה, כלומר דממעטינן יו"ט האחרון משאר מצות החג ואייתר רק מצות שמחה, וא"כ שני הענינים אמת, דאך זה בא למעט ורק ממילא מתרבה על ידו ענין שמחה, ע"כ.
ומעתה אף אנו נאמר ע"פ דרך זה לפרש דברי הדרשה שלפנינו, מרבה אני ליל יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו וממעטינן עתה שתשאר רק מצוה זו דשמחה ושייך שפיר לשון אך שהוא מיעוט, ומוציא אני ליל יו"ט הראשון שאין שמחה לפניו ואיך זה נוכל לרבות ממלת אך לשמחה, אחרי שבאמת הוא מיעוט ולא שייך לפרש כמו שנתפרש ברבוי יו"ט האחרון, כמבואר, ודו"ק.
. (סוכה מ"ח א')