והיה ערכך הזכר. זכר ולא טומטום ואנדרוגינוס, יכול לא יהיו בערך איש אבל יהיו בערך אשה, ת"ל (פ' ד') ואם נקבה היא, זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס יזעיין מש"כ בפ' ויקרא בפסוק ואם זבח שלמים קרבנו אם זכר וצרף לכאן.
[ש= ד' ב'].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והיה ערכך. [מה ת"ל שוב והיה ערכך] לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים יחר"ל שנודרין סתם נדרים ורק לא בערכין.
, שיכול נדר בערכך, כל שישנו בערכין ישנו בדמים וכל שאינו בערכין אינו בדמים, ת"ל שוב והיה ערכך יטולשון זה מיותר, דהא כבר כתיב בתחלת הפסוק והיה ערכך הזכר, ולכן דריש שבא להורות שרק בערכין צריך פרט זה שיהיה זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס, אבל לענין דמים א"צ בהכרח פרט זה אלא אפילו טומטום ואנדרוגינוס.
.
(ערכין ד' ב')
(ערכין ד' ב')
והיה ערכך המשים שקל. מלמד שאין בערכין יתר על המשים סלע ככלומר הערך הגדול שבערכין הוא חמשים, ונראה הרבותא והחידוש בזה, דאע"פ דכתיב (פ' ח') על פי אשר תשיג יד הנודר, והו"א שאם רואה הכהן המעריך שידו משגת הרבה יערכנו הרבה לפי עשרו, קמ"ל דערך חמשים הוא הגדול שבערכין. –
ועיין במו"נ ח"ג ריש פרק מ' בהמשך הדברים כתב וז"ל, ונערך דמי העבד שהם בכלל חצי נזק בן חורין שאתה תמצא ערכי אדם שהמרובה בהם ששים שקלים ודמי העבד שלשים שקלים, עכ"ל. ואיני יודע מה לידון בדבריו, כי הלא כתוב מפורש והלכה פסוקה ומרוחת בתלמוד וברייתות שהערך היותר גדול הוא חמשים שקלים, וכן פסק הוא בחבורו יה"ח ואין כל נדנוד ספק בזה, והמפרשים פרשו דבריו ולא הרגישו כלל זרות הדברים, וגם לא יכון הכלל הזה בנקבה, שגם ערך השפחה שלשים שקלים וערך הנקבה בת חורין ג"כ שלשים שקלים, והיא פליאה נמרצה מאין כמוה, [ובערך שנה קודם הדפסת חבור זה בא מו"מ בענין זה מסופרי הזמן בגליוני דברי הימים, ואיזו מהם החליטו שט"ס הוא, אבל המשך הדברים אין מורה כן, ויותר נכון שאיזה תלמיד טועה כ"כ והכניסם בס' המורה]. .
(שם ז' ב')
ועיין במו"נ ח"ג ריש פרק מ' בהמשך הדברים כתב וז"ל, ונערך דמי העבד שהם בכלל חצי נזק בן חורין שאתה תמצא ערכי אדם שהמרובה בהם ששים שקלים ודמי העבד שלשים שקלים, עכ"ל. ואיני יודע מה לידון בדבריו, כי הלא כתוב מפורש והלכה פסוקה ומרוחת בתלמוד וברייתות שהערך היותר גדול הוא חמשים שקלים, וכן פסק הוא בחבורו יה"ח ואין כל נדנוד ספק בזה, והמפרשים פרשו דבריו ולא הרגישו כלל זרות הדברים, וגם לא יכון הכלל הזה בנקבה, שגם ערך השפחה שלשים שקלים וערך הנקבה בת חורין ג"כ שלשים שקלים, והיא פליאה נמרצה מאין כמוה, [ובערך שנה קודם הדפסת חבור זה בא מו"מ בענין זה מסופרי הזמן בגליוני דברי הימים, ואיזו מהם החליטו שט"ס הוא, אבל המשך הדברים אין מורה כן, ויותר נכון שאיזה תלמיד טועה כ"כ והכניסם בס' המורה]. .
(שם ז' ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad