1דבר אל בני ישראל. תניא, בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין, יכול לא יהיו גם נערכים, ת"ל איש, דברי ר' מאיר אפירש"י מדכתיב איש כל איש במשמע, עכ"ל. ויש להוסיף באור, משום דבמקום שמכוין הכתוב להודיע דקאי רק על איש מישראל כתב זה מפורש, כמו בר"פ ויקרא אדם כי יקריב מכם קרבן, ובפ' אחרי איש איש מבית ישראל אשר יאכל דם, ועוד כהנה, וכאן שכתב איש סתם כולל גם עובד כוכבים. ומה דניחא ליה למעט מעריכים ולרבות נערכים ולא איפכא, משום דמסתבר טפי לרבות נערך מדמצינו רבוי בנערכין, שהרי חרש שוטה וקטן נערכין אע"פ שאין מעריכין, וזו דעת ר' מאיר כמבואר, אבל ר' יהודה ס"ל להיפך דממעטינן נערכים ומרבינן מעריכים, וטעמיה משום דמצינו רבוי במעריכים שהרי טומטום ואנדרוגינוס מעריכין אע"פ שאין נערכין, ולא ניחא ליה הדמיון לחרש שו"ק כמ"ש ר"מ, משום דשאני התם דאין בהם דעה. ונראה בטעמיה דר"מ דמשום הא גופיה שיוה עובדי כוכבים לחשו"ק משום דגם דעתם אינה מכונת באמונות ודעות.
והנה קבענו כדעתיה דר"מ משום דבגמרא אמר רבא מסתברא טעמיה דר"מ, וכ"פ הרמב"ם פ"א ה"ו מערכין. והראב"ד פסק כר' יהודה ע"פ הכלל ר"מ ור"י הלכה כר"י, ואינו מדחה כלל זה מפני מ"ש רבא מסתבר טעמיה דר"מ, ואמנם אפילו לדעת הראב"ד נראה דעיקר הענין שהעובדי כוכבים מעריכין היינו שמקבלין מהם, והקדישן הקדש, אבל אין בהם חיוב לקיים דבריהם משום לא יחל דברו, כמ"ש התוס' בנזיר ס"א סע"ב דאין העובד כוכבים בבל יחל, וכ"ה מפורש בירושלמי נזיר פ"א ה"א, וע' לפנינו בר"פ מטות. גם יש להעיר נ"מ בפלוגתא זו אם יש בעובד כוכבים דין מופלא הסמוך לאיש כמו בישראל שיובא בסמוך.
.
(ערכין ה' ב')
2ואמרת אלהם. לרבות גרים ועבדים בעיין מש"כ בבאור דרשה כזו לעיל בפ' מצורע בריש פ' זבים (ט"ו א') וצרף לכאן.
.
(תו"כ)
3איש. אין לי אלא איש, אשה מניין, ת"ל בערכך נפשות גדנפש כולל כולם וכמש"כ בפ' בא בפסוק במכסת נפשות, וממילא אין נ"מ בין אם המעריך איש או אשה, וכן אשה שהעריכה איש או אשה, כיון דהשם נפשות מוסב גם על המעריך גם על הנערך.
.
(ערכין ה' ב')
4איש כי יפלא. מה ת"ל כי יפליא, לרבות מופלא סמוך לאיש דהקדשו הקדש דכונת הקושיא מה ת"ל, כי לשון הפלאה כאן הוא מי שהגיע לכלל דעת להפליא ולפרש לשם מי העריך ולשם מי אמר דמי עלי, וכמש"כ בפ' וארא והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו', וא"כ כיון דכתיב איש פשיטא דאיירי בבר הפלאה, דאיש מורה על גודל ושיעור בגרות, כנודע, וא"כ למה נאמר עוד כי יפליא, אלא בא לרבות מופלא סמוך לאיש, כי זה הנקרא איש שהוא בן י"ג שנה ויום אחד אפילו אינו יודע להפלות לשם מי נדר והעריך ג"כ הוי נדר, כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' נשא בר"פ נזירות, ואשמעינן דגם מופלא סמוך לאיש שהוא בן י"ב שנה ויום אחד או בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות, דאע"פ דשניהם אין נחשבים גדולים, עכ"פ מדיודעים להפליא ולפרש לשם מי העריכו הוי הקדישן הקדש. ובתינוקת הוי השיעור בת י"א שנה ויום אחד כמבואר בנדה מ"ה ב', וטעם הדבר מבואר לפנינו בפ' בראשית בפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע. –
ועיין ברמב"ם פ"א הט"ו מערכין כתב וז"ל, וקטן שהגיע לעונת נדרים והעריך או נדר דמים חייב לשלם, שהרי נדריו קיימין כמו שבארנו בהלכות נדרים, עכ"ל. ושם בהלכות נדרים פי"א ה"ד כתב וז"ל, ודבר זה מד"ת שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש ונדרו נדר, ואע"פ שנדריהם קיימין, אם חללו נדרם או נשבעו והחליפו אין לוקין עד שיגדילו ויביאו ב' שערות, עכ"ל. ולפי מש"כ לעיל אות א' דכל היכי שאינו עובר על לא יחל ומוצא שפתיך ובל תאחר ליכא חיוב לשלם ורק אם נתן הוי הקדש, לפי"ז לא ידעתי אם הלשון חייב לשלם שכתב הרמב"ם הוא מדוקדק, כי לפי המתבאר שקטן אינו עובר על כל אלה, יותר היה נאות לכתוב אצלו קטן שהגיע לעונת נדרים וכו' נדרו נדר והקדישו הקדש וכמו שכתב במופלא סמוך לאיש, ודו"ק.
.
(תמורה ב' ב')
5נדר בערכך. מקיש הקדש לערכין – מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדרין הר"ל שבעת שממשכנין עבור ההערכה מניחין לו למזון שלשים יום וכסות ועוד איזה דברים, ויתבאר לקמן ריש פסוק ח', וכן בהקדש.
, ומה ערכין נדון בכבודו אף הקדש נדון בכבודו ור"ל מה ערכין אם אמר ערך אבר פלוני עלי שכל החיות תלויה בו, כגון ערך ראשי, ערך לבי, ערך כבדי, נותן דמי כולו, כפי שיתבאר בסמוך כך בהקדש אם אמר דמי אבר כזה עליו להקדש נותן שיוי כולו, ואמנם בזה חומר בהקדש מערכין, דבערכין אם אמר ערך אבר פלוני שאין הנשמה תלויה בו לא אמר כלום כגון אם אמר ערך ידי או ערך רגלי עלי וכדומה לא אמר כלום, משום דקיי"ל ערך כולו הוא נותן ואינו נותן דמי אברים כפי שיתבאר בסמוך, ובהקדש נותן אפילו דמי אברים ששמין אותו כעבד כמה הוא שוה כשמכרו רבו חוץ מידו או מרגלו וכמה שוה כשמכרו כולו, ואת ההפרש שיש בין זה לזה נותן להקדש.
.
(ב"מ קי"ד ב')
6נדר בערכך. מקיש ערכין לנדרים, מה נדרים עובר בבל תאחר לשלמו (פ' תצא) אף ערכין עובר בבל תאחר זוכן ילפינן מהכא להתם לענין הפלאה שמבואר ענינו למעלה, וטעם ההיקש משום דמלת נדר כאן מיותר, ותמה אני שלא חשב כאן רק הלאו דלא תאחר ולא יתר הלאוין השייכים בנדרים, כמו לא יחל דברו וככל היוצא מפיו יעשה, אחרי דאתקש ערכין לנדרים, ובאמת הרמב"ם ריש ערכין חשיב כולהו, וצ"ל דהתו"כ תפס רק לאו אחד לדוגמא בעלמא, וע"ל בפ' י"ז דלא לכל מילי הוקשו ערכין לנדרים.
.
(תו"כ)
7נדר בערכך נפשות. תניא, האומר דמי חציי עלי נותן דמי כולו, מאי טעמא, נדר בערכך נפשות כתיב חנראה דיליף מן נפשות בסמיכות על הדרשה שבסמוך דבמעריך אבר שהנשמה תלויה נותן דמי כולו, ובאומר דמי חציי עלי הו"ל כאבר שהנשמה תלויה בו.
.
(ערכין כ' א')
8בערכך נפשות. בערכך – לרבות ערך סתם טכדמפרש שלא אמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי אלא הרי עלי ערך, ונראה כונת הרבוי ע"פ מש"כ רש"י בפסוק זה וז"ל, ערכך כמו ערך, וכפל הלשון לא ידעתי מאיזה לשון הוא, עכ"ל. וזו היא כונת הדרשה כאן, דמדהול"ל בערך, ומדכפיל לכתוב בערכך, לכן דריש דהמלה בערכך בא לרבות אם נדר איזו ערך בסתם מין ערכין, והיינו שלא פירש כמה רק אמר סתם, וזהו ערך סתם וכדמפרש.
, מאי ערך סתם, דתניא, האומר ערך סתם עלי, נותן כפחות שבערכין, וכמה פחות שבערכין – שלשת שקלים יובגמרא מפרש דבאמת א"צ קרא לזה, דאנו יודעין זה ע"פ הסברא אחרי דשני קצוות סכומי ערכין יש, שלשה שקלים, וחמשים שקלים, ואחרי דקי"ל כלל גדול דבדבר סתמי תפסת מועט תפסת לכן ממילא ידעינן שסתם ערך הוא שלשת שקלים, ואצטריך קרא רק לענין זה שאינו נדון בהשג יד, והיינו שאפילו אם אין ידו משגת לג' שקלים נותן ג' שקלים ולא כדין עני שאין ידו משגת שנדון כפי ערך השג ידו כמבואר לקמן. וטעם הדבר מפרש בגמרא משום דכיון דאמר ערך סתם ויודע הוא שזה פחות שבערכין ג' שקלים הוי כאומר מפורש הרי עלי ג' שקלים, ולא דמי לאומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי, דהתם לא מוכחא מילתא, דאין הכל יודעין את שנותיו, אבל הכא דבר גלוי הוא, שהרי לא תלה בשום אדם.
ויש להעיר למה לא אמר הטעם דאינו נדון כפי ערך השג יד, אחרי דבהשג יד כתיב והעמיד והעריך,
ודרשינן כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה, וכפי שיובא לקמן בפ' ח', וכאן באומר ערך סתם ולא פרט את הנערך, הלא אין מי שיעמיד לפני הכהן להעריך, וממילא אינו נדון בהשג יד, והא לא קשה דהא לא שייך כלל ערך באופן כזה שאינו בהעמדה וכמו בגוסס לקמן בפ' ח', משום דהא עכ"פ אמר הרי עלי ערך, וצ"ע.
.
(ערכין ד' ב')
9בערכך נפשות. בערכך – ערך כולו הוא נותן ואינו נותן ערך דמי אברים יאשאם אמר ערך ידי או ערך רגלי עלי לא אמר כלום, דכן משמע לשון ערכך ערך כולך אתה נותן ולא ערך מקצתך.
, יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו, ת"ל נפשות יבר"ל יכול גם אם אמר ערך אבר פלוני עלי, והוא אבר שכל חיות הנפש תלוי בו, כגון ערך ראשי או ערך כבדי עלי וכדומה מן האברים שאם ינטל מן החי ימות ג"כ לא אמר כלום, ת"ל נפשות. ואמנם באברים כאלו אם אמר ערכם עלי נותן ערך כל הגוף דדמי כמו שאומר ערך כל גופי עלי, כפי שיובא לקמן דרשה זו.
.
(שם שם)
10בערכך נפשות. נפשות – להוציא את המת יגלכאורה זה פשוט משום דלשון נפש מורה על חיות הנפש, אך צ"ע קצת, דהא מצינו שם נפש יונח גם על המת, כמו לנפש לא יטמא, טמא נפש, וכדומה. ואולי י"ל דהדיוק כאן מלשון בערכך נפשות כמו שהוא בערך מצב החיות שצריך. ואע"פ דלעיל מרבינן מרבוי דנפשות לרבות דבר שהנשמה תלויה בו, אך אי משום הא היה אפשר לכתוב נפש, ומדכתיב נפשות מרבינן גם הדרשה שלפנינו.
.
(שם שם)
11בערכך נפשות. אין לי אלא אחד שהעריך אחד, אחד שהעריך מאה מניין ת"ל נפשות ידר"ל שאמר ערך פלוני ופלוני ופלוני עלי דהזכיר ערך רק בראשון ולא בשאר הנפשות והו"א דאינו מחויב רק אראשון, קמ"ל.
.
(שם שם)
12בערכך נפשות. נפשות – לרבות מנוול ומוכה שחין, שיכול נדר בערכך, כל שישנו בדמים ישנו בערכין וכל שאינו בדמים אינו בערכין ת"ל נפשות טוכנראה דריש כן מלשון נפשות, דמשמע דהעיקר הוא אם יש נפש וחיות בהנערך אף שהגוף אינו שוה מאומה כמו מנוול ומוכה שחין, ובגמרא מפרש אע"פ דאצטריך המלה נפשות לריבוי הערכת אשה, כמבואר בריש פסוק זה, אך שקולין הן ויבאו שניהם.
.
(שם שם)
13בערכך נפשות. האומר ערך ראשי או ערך כבדי עלי נותן ערך כולו, מאי טעמא, בערכך נפשות כתיב טזוהוי כמו שאמר ערך כל גופו עלי כיון שבאברים אלו תלוי חיות כל הגוף, וע"ל אות י"ב.
.
(שם כ' א')