והבאתה. מלמד שלא ילחצנה במלחמה עחפירש"י שלא ילחצנה במלחמה לבא אליה, עכ"ל. והיינו שאסור להתייחד עמה עד שיבא לביתו ועד אחר כל ההכנות שבפרשה. והתוס' הקשו על פירוש זה, עיי"ש. וגם יש להקשות לפירש"י אי ס"ד דאסור לו להתייחד עמה עד אחר כל המעשים שבפרשה א"כ למה אמרו כמה פרטי דינים בזה המורים על איסור הנשואים כמובא לעיל, כמו בה ולא בה ובחבירתה ושלא יקח אחת לו ואחת לאביו ולבנו, וכן אמרו סופו שתלד לו בן סורר ומורה, והא כיון דאחר כל המעשים האלה היא גיורת גמורה ותופסים בה קדושין כישראלית ונשואיה כשרים כישראלית והוא בא אליה בהיתר גמור, א"כ על מה כל אלה האיסורים ולמה נענש על זה, אבל אי נימא דמשום יצה"ר התירו לו להתיחד עמה גם במלחמה וקודם כל ההכנות, והרי ביאה זו אסורה ממש, לכן ניחא כל אלה הדרשות והדינים.
וצ"ל דאעפ"י כן, מ"מ הואיל ולא באה הגירות מתחלה מרצון עצמה וחפשי רק אחר שנסתבבו בה סבת השביה וכו', לכן מגונה הדבר וללא רצון התורה מעשה זו, ולכן לא התירה לו רק לעצמו מפני יצה"ר ולא עבור קרוביו וגם אסרה לו ליקח שתים וגם רמזה לו התורה כי נשואים מגונים הם וסופו להוליד בן סו"מ. וע' בפ' הסמוך יובא מירושלמי מחלוקת אמוראים בפלוגתא זו דרש"י ותוס', ועוד יתבאר בפ' ההוא (אות פ"ו) מה ששייך לענין מחלוקת זו. .
(קדושין כ"ב א')
וצ"ל דאעפ"י כן, מ"מ הואיל ולא באה הגירות מתחלה מרצון עצמה וחפשי רק אחר שנסתבבו בה סבת השביה וכו', לכן מגונה הדבר וללא רצון התורה מעשה זו, ולכן לא התירה לו רק לעצמו מפני יצה"ר ולא עבור קרוביו וגם אסרה לו ליקח שתים וגם רמזה לו התורה כי נשואים מגונים הם וסופו להוליד בן סו"מ. וע' בפ' הסמוך יובא מירושלמי מחלוקת אמוראים בפלוגתא זו דרש"י ותוס', ועוד יתבאר בפ' ההוא (אות פ"ו) מה ששייך לענין מחלוקת זו. .
(קדושין כ"ב א')