וכפר הכהן. תניא, מניין לרבות אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן קלחר"ל כיון דכתיב בפסוק ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו הו"א דרק כהן הבא בירושת אביו ראוי לעבודת יוהכ"פ, קמ"ל מלשון וכפר הכהן, דמשמע כל כהן שהוא ואפי' אם אביו לא היה כהן גדול. וטעם הדיוק מלשון וכפר הכהן, משום דדי היה לכתוב וכפר אשר ימשח אותו וגו' והיינו יודעים דקאי על הכה"ג, דהא כל עבודות יוהכ"פ אין כשרין אלא בו, ומדמוסיף מלת הכהן בא לרמז לדרשה כמש"כ.
. (ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב)
אשר ימשח אותו מה ת"ל קלטר"ל כיון דכל עיקר חידוש פסוק זה הוא להורות כי המצוה הזאת נהוגה גם בכהנים לדורות ולא רק באהרן לבד דבו איירי הפרשה, א"כ היה די לכתוב וכפר הכהן אשר יכהן תחת אביו או בלשון אחר קצר המורה ענין זה.
, לפי שנאמר בבגדי כהונה (פ' תצוה) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, אין לי אלא נתרבה בבגדים שבעת ימים ונמשח שבעת ימים, נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין, ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו – מכל מקום קמענין רבוי שבעה ומשיחה שבעה נתבאר לפנינו בפ' תצוה (כ"ט ל ), וכאן נבאר בקיצור כפי הצורך לעניננו, והוא כי הכה"ג מתקדש ונבדל מכהן הדיוט בשני דברים, האחד במה שלובש שמונה בגדים [כנגד ארבעה של כהן הדיוט], והשני במשיחה בשמן המשחה, ויתרון אלה הבגדים נקרא בלשון חז"ל רבוי בגדים, ומבואר בפ' צו שבעת שנתמנה לכה"ג צריך ללבשם שבעת ימים יום אחר יום, וכן צריך להמשח שבעת ימים, דאף דלא כתיב מפורש בשמן המשחה שבעת ימים ילפינן כן מרבוי בגדים, וכאן ילפינן מרבוי כפל הלשון דאפי' נתרבה או נמשח רק יום אחד די בזה. ויתר הדברים השייכים לדרשה זו ביארנו בפ' תצוה שם.
. (יומא ה' א')
לכהן תחת אביו. מלמד שהבן קודם לכל אדם, יכול אע"פ שאין ממלא מקומו של אביו, ת"ל ואשר ימלא את ידו, בזמן שהוא ממלא מקומו הוא קודם, ואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו קמאמפרש הלשון ואשר ימלא את ידו מלשון רחבת ידים שהוא מענין גודל השטח, וכאן המובן שימלא ערך מדרגתו. ואמנם מבואר ברמב"ם פ"ד ה"כ מכלהמ"ק דלא בעינן שיהיה שוה ממש במעלות כאביו אלא אפי' במדרגה פחותה ממנו, ומקור דבר זה מתו"כ פרשה שמיני שדרשו על הפסוק דפ' במדבר וימת נדב ואביהו ובנים לא היו להם, כפי שיתבאר שם לפנינו אי"ה. ועיין באו"ח סי' נ"ג מה שנוגע מזה לדינא בזה"ז.
. (תו"כ)