תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 16 · פסקה 33

וכפר וגו'. ת"ר, וכפר את מקדש הקודש – זה לפני ולפנים, אהל מועד – זה היכל, מזבח כמשמעו, יכפר – אלו עזרות ^קמבר"ל הוא מכפר על הטומאות שאירעו לפני ולפנים ובהיכל ובמזבח ובעזרות. וטעם הדרשה יכפר אלו עזרות יתכן דמדייק משום דהמלה יכפר מיותר, כיון דכתיב בתחלת הפסוק וכפר. והנה הא דכפרת מזבח כלול בכפרת אהל מועד שהוא ההיכל שנתכפר בהזיה שעל הפרוכת, וכיון דמכפר על כל מה שבהיכל ממילא מכפר גם על המזבח שבתוכו, וא"כ הא דכתיב ביחוד ואת המזבת יכפר בא להורות שע"י הזאות שעל מזבח הזהב יכפר כפרה אחרת על העזרות. , הכהנים כמשמען, עם הקהל – אלו ישראל, יכפר – אלו הלוים ^קמגדהאי יכפר מיותר הוא, כיון דכתיב מקודם וכפר. והא דצריך לרבות לוים ביחוד ולא כללם בעם הקהל י"ל עפ"י המבואר בהוריות ו' ב' דשבטו של לוי לא אקרי קהל, יעוי"ש. , השוו כולן לכפרה אחת, מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח ^קמדר"ל בודוי שמתודים על שעיר המשתלח מתכפרים כולם כאחד, אבל על טומאת מקדש וקדשיו שונים הם כפרות של הכהנים וישראלים, דהכהנים מתכפרים בפרו של כהן גדול וישראלים בשעיר הנעשה בפנים, כמבואר לעיל בפרשה.
והנה בהוריות ו' א' איתא, אמר רב יוסף שאני כהנים דאקרו קהל דכתיב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, ופירש"י דאתקש לקהל, עכ"ל. ולכאורה בפשיטות כאן מורה להיפך, דכיון שהוציא כהנים לכתוב ביחוד משמע שלא נכללו בשם קהל, וצ"ל דהכונה דלכן הוציאם משום דחשיבי לעצמם להקרא קהל בפ"ע. והנה אנחנו השמטנו דרשה זו, מפני דכפי המתבאר בסוגיא לא קיי"ל כן, ועיין מש"כ בר"פ ויחי בפ' ונתתיך לקהל עמים, וצ"ל לפי"ז מה שכתב הכתוב כהנים וקהל ביחוד הוא לרמז דאע"פ שערך כפרתם על טומאת מקדש וקדשיו שונה זמ"ז כמש"כ למעלה, אבל בזה שוים הם. .
(יומא ס"א א')

את מקדש הקודש. תניא, יכול במקדש שני דלא הואי ביה ארון וכפורת לא עביד הזאות, ת"ל וכפר את מקדש הקודש, מקום המקודש לקודש ^קמהקאי על מ"ש בסוגיא כאן דבבית שני דלא הוו ארון וכפורת כדאיתא ביומא נ"ד ב' דיאשיהו המלך גנזם, והו"א דלא עביד הזאות ביוהכ"פ כיון דכתיב והזה על הכפורת וגו', ועל זה אמר דמלשון מקדש הקודש מרבינן שמזה על מקום הקודש, והיינו על מקום הארון והכפורת. .
(מנחות כ"ז ב')