לא תתן שכבתך. הרי זו אזהרה לשוכב את הבהמה, אזהרה לנשכב מניין, א"ר עקיבא, לא תתן שכבתך [קרי ביה נמי] לא תתן שכבתך עאיתכן דדריש כן מתוצאת הלשון ובכל בהמה לא תתן שכבתך ולא כתב ועם כל בהמה לא תשכב.
. (סנהדרין נ"ד ב')
לא תתן שכבתך. תניא, הבא על הבהמה והביא בהמה עליו לדברי ר' עקיבא איני חייב אלא אחת [מאי ר"ע, דאמר לא תתן שכבתך – לא תתן שכיבתך, אזהרה לשוכב ולנשכב], ושכבתך ושכיבתך חדא היא עבדברי ר"ע נתבארו בדרשה הקודמת, ובכ"ז באו שניהם רק מלאו אחד.
. (שם שם)
תבל הוא. אמר ליה בר קפרא לרבי, מאי תבל הוא, תבלין יש בה עגבתמיה, ור"ל שהוא מאוס ומגונה כמו דבר שאינו מתובל בתבלין, והכונה שאומר הכתוב דלבד האיסור הוא גם דבר מגונה. וגם יש לפרש בניחותא, שביאה כזו מעורב בה זרע שאינה טבעית, כמו תבלין שאינה מעיקר המאכל, ולפי"ז יתבאר מ"ש בסנהדרין נ"ד א' דבהמה נרבעת נסקלת, ומפרש הטעם אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא כדי שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה, ולכאורה לפי טעם זה למה לא תהיה גם בהמה נעבדת נסקלת, אך משום דנרבעת הוא ענין מגונה ומאוס ותמוה בעיני אנשים ולכן יזכרו תמיד את המקרה הזה, משא"כ בנעבדת. ולפי הטעם השני שבגמרא שם לפי שבאה לאדם תקלה על ידה באמת צ"ע למה לא תסקל גם בהמה הנעבדת, וי"ל. –
ויש לדייק בפסוק זה דבאיש כתיב ובכל בהמה לא תתן שכבתך ובאשה כתיב לא תעמוד לפני בהמה לרבעה ולא כתיב לפני כל בהמה, וי"ל ע"פ המבואר בזבחים פ"ה ב' דבעוף שייך רק נרבע ולא רובע ופירש"י דאין עוף רובע את האשה, ולכן באיש כתיב כל בהמה לרבות גם עוף משא"כ באשה לא כתיב כל, וכעין כונה כזו כתבנו בר"פ ויקרא בפסוק מן התורים או מן בני היונה.
. (נדרים נ"א א')